אז קמנו בבקר והחלטנו לצעוד 8 ק"מ על שביל pr6 – מסלול מעגלי היוצא מ-Alcaie וחוזר אליה אחרי שטיפסנו לפיסגה, ירדנו לעמק ושוב טיפסנו לכפר. קל זה לא היה …. סתתתתתם.

לפני שמתחילים – לומדים את המסלול מהתמונה, נכנסים לאינטרנט להוריד את המסלול. כך זה עובד בפורטוגל. כל מסלול מקבל אותיות ומספר והדרך מסומנת בצבעים אדום וצהוב. כל המסלולים באותם הצבעים.

הדרך מקסימה. בתחילת דרכנו פגשנו זוג חקלאים, ממש לא צעירים , שעבדו בגן הירק שלהם. קיבלנו הסבר על הבצל הירוק והשום, על הכרוב הירוק הענק והפרחים בגינתם ובסוף לא שכחו להצביע על כוון ההליכה.

המאתגר בשבילי ההליכה בפורטוגל הוא שאין סימון עקבי. לעיתים מופיע ולעיתים צריך לחפש אחריו ואז כאשר מגיעים לצומת – פתאום הוא מופיע.

טיפסנו על פסגת ההר ומשם ירדנו דרך היערות אל מטעי הדובדבנים ולא שכחנו לצלם תמונות נוף יפות.

והיו מקומות שפילסנו דרכנו דרך שרכים גבוהים, בתוך עצי הערמונים ואף חצינו כבישים

8 קמ נחשבים למסלול קל ומהיר. רוב המסלולים ארוכים יותר ולרוב ליניארים, לא מעגלי. אנחנו מחפשים את המסלולים המעגלים כי אין תחבורה ציבורית באזורים אלו ובפורטוגל לא עוצרים טרמפים.

היה כף. כבר מתכוננים ל-Serra de esterla

לפני הכל- הסבר קצר על המילה פצלים. מדובר בסוג של חרסית שעקב לחץ מהשכבות העליונות נוטה להתפצל , להישבר ללוחות דקים. החרסית עצמה נוצרת מבוץ עם גרגרי טין מיניאטוריים. את הפצלים כורים במכרות מיוחדים ומהם נבנו מרבית הכפרים באזור זה. דא עקא – בזמן הכרייה נוצר אבק רב הפוגע בריאות ורבים מהכורים נפטרים בגיל צעיר.

אחרי שבוע ב-Marvao עברנו לכפר המקסים ALCAIDE. הכפר שוכן בשמורת הטבע Gardunha באזור הנקרא Beira. מוצאו של שם הכפר ערבי ופירושו – מושל או קפיטן או מושל צבאי.

שוכן בגובה 850 מטר בשמורת הטבע Serra Gardunha. החוקרים סבורים שהכפר הוקם על ידי הוויזיגותים ונכבש על ידי המורים וזה כנראה מקור השם הערבי. גם כפר זה שוכן על גבעה. חלק מהבתים נבנו מפצלים. הרחובות נסללו כרוב הדרכים העתיקות מחלוקי נחל והסמטאות צפופות.

הכפר שוכן מעל עמק נטוע בדובדבים, ערמונים ועצים זית. מתפרנס מתיירות – הרבה בתי הארחה. תופעה מדאיגה שיש בכפרים אלה – הבתים העתיקים נקנים על ידי תושבי חוץ, בעיקר צרפתים, משפצים אותם לבתי הארחה. היום השפה השלטת כאן היא פורטוגזית ולאחריה צרפתית.

Alcaide מפורסמת ככפר הפטריות. מעל 300 זנים של פטריות גדלים ביערות סביבה. בכל שנה בחודש נובמבר מתקיים בכפר פסטיבל הפטריות – לפסטיבל זה מוזמנים שפים בעלי שם מפורטוגל המגדלים / מטגנים אופים הכל ב-live. כל המחסנים מתרוקנים, המוסכים מתנהגים ובכל מקום נפתחת מסעדה או פאב או חנות לעת מצוא. לפסטיבל מגיעים אלפים מכל המדינה ולצערי אנחנו לא נהיה שם.

ALCONGUSTA -שביל צר

הכפר השכן של Alcaide. מרכז מטעי הדובדבנים. כפר הררי טיפוסי בשמורה. פירוש השם הרומאי – congusta = שביל צר. כאן עברה הדרך הרומאית העתיקה ל-Alpedrinha. הכפר מתמחה בגידול דובדבנים והכנת סלסלות נצרים,

מאות דונמים של מטעי דובדבנים. נעשה כאן בירוא אינטנסיבי של השמורה להגדלת שטחי המטעים ומצד שני המטעים רבים שהוזנחו ומריחים באוויר את ריח התסיסה של הפרי שנשא. בזמן שהיינו באזור התקיים בכפר פסטיבל הדובדבנים

היה שם הכל – נקניקים ובשרים, גבינות ובירה , עוגות ושוקולד – ומה לא היה ????? נכון, דובדבנים

BARROCA

הכפר שוכן לגדות נהר ZEZERE ושייך לכפרי הציפחה / שיסט.

מרבית הגברים עבדו בעבר בחקלאות . במהלך השנים עברו לעבוד בכריית הציפחה – מה שגרם לרבים לחלות בסרטן הריאות ולמות בגיל צעיר.

הכפר שוכן על גבעה קטנה. סמטאות צרות ומרבית הבתים בני קומותיים ו-3 קומות בשל המחסור בקרקע. פסל מקומי עיצב פסל יפהפה של ציפור המשקיף אל הנהר ולידו מזוודה מהודרת – אולי רמז לחלום לפרוש כנפיים ולעוף…

CASTELO NOVO – הטירה החדשה

הכפר הישן היה בנוי ליד מבצר. בזמן רעידת האדמה הקשה שפגעה בפורטוגל ב-1755 נמחק המקום לחלוטין. במעלה הגבעה עמדה טירה שנבנתה על ידי הטמפלרים, והכפר החדש נבנה ליד הטירה. הטירה החדשה. כפר קטן וייחודי השייך לכפרי הציפחה אך בנוי מאבני גרניט.

בכפר מזרקות מים רבות ופינות חמד לפיקניקים

ובל נשכח את הנהר העובר כאן – Ribeira Alpreada

הכפר מייצר גבינות, יין, שמן זית, ערמונים ודובדבנים.

ALPEDRINHA – אפרסק

כפר ציפחה נוסף השוכן במרומי השמורה. הכפר התפרסם בזכות הארמון המצוי בו Picadeiro. ארמון מדהים ביופיו שנבנה עבור אחת ממשפחות האצולה אך למעשה מעולם לא הסתיימה בנייתו.

במעלה מדרגות הארמון מזרקה עם סמל המלוכה

הדרך לארמון היא דרך רומית עתיקה עשוייה חלוקי אבן. לזכות המועצה יאמר שהיא בנתה גשר ההגשה לארמון להקל על כסאות הגלגלים. לאחר שהאחרון נעזב – שימש כבית חולים, בהמשך מוזיאון ואחר כך אולם כנסים. היום, הארמון נטוש ונותרה רק הקליפה היפה. מול הכנסייה ניצב האובליסק היפה הזה שלא עמדנו על פשרות מכיוון שכל ההסברים היו כתובים בפורטוגזית.

ולסיום – גרפיטי מהרחוב הראשי שמאוד אהבנו והתחברנו אליו

JANEIRO DE CIMA – ינואר מלמעלה

וואו – זה הכפר הכי הכי יפה ומיוחד.בכפר זה הבתים כולם, כולם בנויים מפצלים והוא שוכן לגדות נהר ZEZERE. כפי שניתן לראות גם המדרכות נעשו מפצלים.

גרעין הכפר העתיק בנוי מפצלים משולבים בחלוקי נחל. הבתים נסמכים זה על זה.

ליד החוף, סכר קטן המוביל מים לגלגל ענק המעביר את המים להתעלות השקייה לשדות. לסכר הגדול תפקיד נוסף – מקשר בין שתי הגדות.

בכפר קיים עדיין בית אריגה הממשית לעבוד בשיטות הישנות ואורג בנול את הבדים. קוראים למפעל זה casa das Tecedeirs . המוצרים מדהימים והמחירים מטורפים

את הליך הזמנת הקרוואן התחלנו הרבה לפני תחילת הטיול על מנת להבטיח שיהיה לנו קרוואן מתאים ואז גילינו שקיים ביקוש אדיר לקרוונים ולא נשארו קרוונים פנויים המליצו לנו על חברת INDIE הגרמנית ושם מצאנו אחד , כמעט האחרון …. שכרנו קרוואן לחודש הראשון בו נהיה באזור החוף הדרומי של פורטוגל בשטחים הפתוחים יותר. שכרנו את ה-ק. (קרוואן) בליסבון עם נחיתתנו ולשם גם החזרנו אותו. ה-ק. הוא בהחלט חוויה מאתגרת ולא פשוטה. אני מדבר על מוטורהום ולא כזה שנגרר. שכרנו ק. גדול מהצורך, על פי ההמלצות. אפילו קיבלנו מהסוכן הישראלי חוברת תפעול בעברית וזה היה מזל גדול – עזר לנו בהמשך להתמודד עם תקלות שונות ומשונות. בחוברת נאמר, בין השאר, כי תהליך הכרת הרכב ייקח שעתיים וצריך הרבה סבלנות. הגענו מוכנים. בפועל, ההדרכה ארכה חצי שעה בלבד וזה כולל את החתימה על הטפסים השונים והרבים. צריך לזכור כי אנגלית אינה שפת האם לא שלהם ולא שלנו. הסתפקנו בהדרכה המצומצמת ויצאנו לדרך בלי שבאמת הכרנו את כלל המערכות. עם הזמן החלו לצוץ בעיות מבעיות שונות. חלקן דברים שממש לא היו תקינים וחלקם מערכות שלא הספקנו להכירן כראוי.

הייתה בעיה עם הפעלת המקרר. בלוני גז עם גז פרופן שקשה למצוא ורק שבוע לפני החזרת הכלי מצאנו ובמקרה ( הגז ב-ק. משמש לבישול, לחימום המים והאוויר ולהפעלת המקרר). מדף בארון נפל כך שהיינו צריכים לקנות מברג וברגים ולתקנו. יצאנו סוף סוף לדרך. בגדול, ה-ק הוא יחידה עצמאית הפועלת באנרגיית חשמל או גז. יש יתרון לחניה בחניון מסודר שם ניתן לרוקן מים ("אפורים" מהמקלחת והמטבח, "שחורים" מהשירותים). כמו כן למלא מים רגילים ולהתחבר לחשמל. רוב הקרוואניסטים שפגשנו (לפני העונה) נוסעים בכלים פרטיים משלהם ומצוידים עם כל מה שצריך.

ההתנהלות עצמה ותחושות אישיות – החיים בקרוואן מורכבים. ראשית שלב הנסיעה עצמה. הכלי הוא גדול ורחב, 3.5 מטר רוחב ו-7 מטר אורך, גבוה מאד. אתה נוסע כמעט עם טנק, בטח יחסית לרכב פרטי. צריך לנסוע בזהירות, לשים לב על המראות הבולטות מאד, לזכור שהכלי כבד יחסית. יש כבישים שאסור להיכנס כלל ויש כאלה שנכנסת והסתבר שאתה צריך לצאת 100 מטר ברוורס כי הרכב לא עובר או שהמעבר צר ובא רכב אחר מולך. מלבד זאת הכול צריך להיות בארונות הנעולים או קשורים כך שלא יפלו בתנודות על רצפת הרכב (כמו עכבר המחשב שלנו שכך סיים את חייו). לא פעם בתוך עיירות היינו צריכים להסתובב במקום ולצאת אך הנהגים בהחלט היו אדיבים מאד. בחניות קצרות, או בחניון הסופר צריך לזכור כי הרכב גבוה.

חניית לילה – בחניונים הגדולים והמסודרים, ממש אין בעיה. אתה נכנס, משלם, בוחר מקום חונה ומתחבר לחשמל. הבעיה מתחילה בחניונים קטנים יותר ולעיתים משופעים. קרוואן בלילה חייב להיות מפולס לאורך ולרוחב זאת על מנת לאפשר למערכות השונות לפעול כראוי וכדי שבמיטה, הצרה יחסית לא תצטרכו כל הלילה להילחם ולא להתגלגל הצידה (לרוב בק. ישנם סנדלי איזון שמאפשרים לאזן את הרכב, אצלנו לא היו ולא פעם נאלצנו לטפס על אבנים כדי שהכלי יהיה ישר ללילה). יש עוד יתרון בנסיעה בקרוואן, בחניונים, אתה פוגש את כל סוגי האנשים ומכל מדינות העולם וזה בהחלט מעניין. (דרך אגב זו אוכלוסייה שונה לחלוטין מזו שאנו פוגשים בהמשך הטיול שלנו במלונות ובצימרים השונים). לעיתים גם לא נמצא חניון ופשוט מצאנו עצמנו היכן שהוא במקום יפה ושם עשינו את הלילה.

החניונים – ישנן מספר אפליקציות למציאת חניונים. ישנם חניונים ל-3 כלים ועד כאלה ל-100. החניונים רובם מסודרים מאד. לרוב הזמנו מקום יומיים לפני כן ולא הייתה בעיה. לינה בחניון עולה 12-15 יורו ללילה ומשלמים בנוסף, לרוב על מקלחת ושירותים. מקלחת 1 יורו ושירותים 50 סנט.

מקלחות – בתשלום של יורו, מים חמים זורמים בדיוק 3-5 דקות. אתה צריך להישטף, להסתבן ולהישטף שנית. קשה בהתחלה, אח"כ מתרגלים. לשירותים אתה קונה אסימונים וצריך לשים לב לקנות עד 19:00 כי בלילה לרוב לא ניתן. מצרכי מזון קונים בסופר, יש הרבה כאלה בפורטוגל ואוכלים בקרוואן או שמוצאים מקום טוב בדרך. לרוב היינו משאירים את ה-ק בחניון ונוסעים באוטובוס או במטרו או באובר. ה-ק מסורבל יחסית , צורך הרבה דלק ולא תמיד יכול להיכנס לכל מקום. חששנו מאד מתהליך החזרת הקרוואן, בעיקר בגלל הדרך בה הוציאו אותנו לנסיעה. (הגבלת ק"מ, החזרת טנק הדלק כפי שהיה ובעיות כלליות). בפועל ממש לא בדקו כלום ושוחררנו בקלות רבה כאשר אפילו המנהל עוזר לנו עם הוצאת המזוודות למונית שחיכתה לנו למעבר לשלב הבא של הטיול.

לסיכום – אין ספק כי התניידות עם קרוואן היא מאתגרת ומעניינת. לא תמיד פשוטה. אחת המסקנות, בעיקר למי ששוכר פעם ראשונה, לפני שיוצאים לדרך לעבור טוב טוב על כל המערכות ולוודא שהכול עובד ותקין גם אם זה לוקח זמן רב על חשבון הטיול. בהתניידות כזו אתה בעצם נושא עליך את כל הציוד + בית הלינה שלך. אנחנו נהנינו מהניסיון, לא ודאי שנרצה לחזור עליו. צריך גם לדעת שהמחיר מאד מאד יקר !!

ותוספת קטנה שלי (יהודית) – אין ספק שזו הייתה חוויה מסוג אחר. היו רגעים בנסיעה שהפסקתי לנשום, היו רגעים שעצמתי עיניים כי ראיתי את התאונה מתקרבת – וכל סיבוב שמעתי דברים מתעופפים שמאלה וימינה. הלילה שהקרוון עמד באלכסון ואני קמתי לגמרי לא מאוזנת היה חוויה שלא אשכח – מאז הקפדנו על איזון.

ומילה אחרונה על הנהג – שאפו !!!!!! תוך יומיים למד לתפעל את טנק המרכבה ושלט בו כאילו כל חייו גר בקרוון. לי החודש הזה הספיק. שמחתי לחזור לרכבים הקטנים…

ממשיכים צפונה ואז רמי אומר – יש כאן מסלול הליכה מדהים לאורך נהר ה-Tejo שנקרא Passadicos Barca da Amieira. אז מה לא נלך בו?

בתמונות הנהר נראה צר וקטן – אבל האמינו לי, נהר רחב ידיים עם יובלים מסתעפים והלוואי והיו לנו כמה כאלה בישראל. מגיעים לחניון ואין שילוט לאן ללכת. איזה מזל שהגיע רכב עם 4 צרפתים – שאלנו מה הכוון והם הפנו אותנו ימינה ופנו ללכת שמאלה. האמנו להם. מזל שהגיעו עובדי השמורה שהעמידו אותנו על טעותנו. בקיצור, הצרפתים הטעו אותנו בזדון – חצופים !!!!! 😪😪😪

התחלנו לצעוד – אוי, אוי אוי – כמובן הדרך רומית עתיקה, אבנים חלקות ואסור להרים עיניים. או לחלופין, אם רוצים לראות – אז ללכת לאט.

מה יפה בשביל הזה PR11 ? ההפתעות שבדרך.

הפתעה ראשונה – ראש אינדיאני. מורכב על סלע באמצע הדרך.

בהמשך פגשנו את המפל הכחול

במעלה הדרך ארב לנו החתול עם העיניים המדהימות ומטפס הסלעים

התקדמנו עוד קצת וראינו את השקנאי שבדיוק תפס דג ואת הנמלה שכמעט עקצה אותנו

ואז – קפץ מבין השיחים השועל המקסים שכמעט ופספסתי את תמונתו

הגענו לתצפית היפה- שם, חיכה לי רמי

כמו שניתן לראות – השביל עשוי מאבנים לא נחמדות במיוחד . רגע של חוסר תשומת לב ולפתע פתאום מצאתי עצמי מתנשקת עם אבני המדרכה ומתפללת שכל עצמותי נשארו שלמות. הפעם אלוהים היה בעזרי – נשארתי שלמה ורמי החמוד עזר לי לקום ולהמשיך ללכת 😍😭

אז הגענו ליום האחרון באזור Alentajo והפעם שמים פעמינו לכוון Castelo de vide. למה דווקא לשם? טוב , כבר אמרתי שלעת זיקנה התעוררו בי שורשי היהודיים ואמרנו שהפעם גם נתמקד מעט בסיפור האנוסים. זוכרים? התחלנו ב-Portagem שם חצו היהודים בגירוש ספרד את הגבול על גשר האבן היפהפה – שילמו כופר כניסה לפורטוגל והתיישבו בעיקר ב-Marvao אבל לא רק שם. גלי הבריחה גדלו והם התפזרו באזור. קסטלו דה וידה מרוחקת ממרבאו 10 קמ' בלבד ו-13 ק"מ מגבול ספרד. ראשוני היהודים הגיעו בתחילת המאה 14, טרם הגירוש הגדול, ועליהם נוספו עוד עשרות משפחות תוך מספר שנים. הם ביקשו להקים קהילה יהודית ובית כנסת והמלך הסכים בתנאי שהבית יהיה קטן וברחוב צדדי , שונה במראהו מכנסיה. וכך היה. בזמן גירוש ספרד 1492 נוספו לקהילה עוד 4000 יהודים. רבים ממגורשי ספרד היו מהעיר טולדו וכך ניתן למצוא בתולדות פורטוגל רבים העונים לשם המשפחה טולדו. אגב, שתי נשים יהודיות, נצר למשפחות אלה – עדיין גרות בקסטלו דה וידה. אחת בת 90 והשנייה בת 100. ארבע שנים לאחר מכן, חפץ המלך להינשא לאיזבל – נסיכת ספרד והתנאי לכך היה , גירוש יהודי פורטוגל. כאן מתחיל סיפור אנוסי פורטוגל. הוא סירב לגרשם וכפה עליהם להתנצר או למות. מרביתם התנצרו ואלה שהעדיפו לברוח – ברחו לאיזמיר שבטורקיה. בתמונה למטה – מקום הטבלת הנוצרים החדשים לנצרות.

פגשנו את מר קרולינו טפאדאז'ו – נצר למשפחת טולדנו שהתוודע ליהדותו לפני מספר שנים ומאז עוסק בליווי קבוצות ישראלים בקסטלו דה וידה וסיפור תולדות האנוסים. משפחתו של קרולינו עסקה בנפחות. בית העסק היה פעיל עד השנים האחרונות ואז הפכו אותו למוזיאון בו ניתן לראות את דברי הנפחות שעשו היהודים.

במהלך התקופה ניסו הנוצרים החדשים גם לשמר את יהדותם בסתר וגם שאר התושבים,בכל בית נבנה בהחבא בית כנסת קטן שהיה מוסתר מאחורי קיר או בתוך ארון. על בתי הנוצרים החדשים עדיין ניתן לראות היום את המקום בו הייתה המזוזה, ניתן לראות סימן של צלב מעוקם או דג חרוט על המשקוף העליון של הדלת. עוד ניתן לראות בכניסה לרחובות הרובע היהודי סימון של מגן דוד על המדרכה.

חיפשנו את בית הכנסת. וגם מצאנו. היה מאוד מרגש כפי שניתן לראות בתמונות. חשוב להבין – הממצאים המוצגים בבית הכנסת התגלו במקרה בזמן שיפוצים שנעשו בבתים. תמונת ארון הקודש נמצאה בבית שעבר שיפוץ, מאחורי קיר כפול,

במקום אחר נמצאה חנוכיה ובמקום נוסף כלי בית ששימשו לשמירת היהדות.

וכך נראו סמטאות הרובע היהודי. אנחנו הלכנו שם אחרי יום גשום וכל רגע ראיתי עצמי נופלת על האבנים החלקות. ….

ובלי לבקר בקסטלו – אי אפשר. נראה לי שלא פספסנו אף מבצר בשום עיירה.

יש עוד המון מה להוסיף, על המזרקות המקשטות את העיר כולה, גנים יפהפיים טבולים בירק, המון בתי קפה עם עוגות מושחתות וחנייה בלי סוף וללא תשלום.

היציאה למסע בפורטוגל העירה בי שורשים עתיקים. פתאום מצאתי עצמי מתעניינת ביהדות ממנה ברחתי שנים רבות, מתעניינת במסעות האנוסים ומתרגזת לגלות שרוב הכפרים מחקו את הרובע היהודי אבל השאירו את בית האינקוויזיציה ועמוד הקלון שלה. כאשר נכתב פרק זה כבר המשכנו במסענו וכך גיליתי שעמוד זה ימשיך ללוות אותנו עוד רבות בהמשך דרכנו.

המזרקות המדהימות של קסטלו דה וידאו.

יצאנו בדרכנו צפונה לכוון שמורת Serra de Gardunha וכמובן שהיינו חייבים לבקר את ה-Menhir הגדול ביותר שנחצב בידיים אנושיות בחצי האי האיברי. גובהו 4 מטר וצורתו איבר פאלי. סמל הפריון והאמונה בתקופה הניאו כלכוליתית

ואחרי שראינו מראה מרהיב זה יכולנו להמשיך בדרכנו.

את כל תשעת הימים הימים האחרונים בילינו ב-Marvao שבחבל Alentajo בתוך שמורת Serra de Mameda. האזור מלא מפלים, שבילי הליכה , מסלולי רכיבה על אופניים ומסלולי ריצה. היינו מצפים מכל כך הרבה פעילות ספורטיבית שגם ההתנהלות הארגונית תהיה כנדרש אז ….זהו שכאן יש בעיה.

בארץ, כל מסלול הליכה ממופה עם מפת דרכים וצבעים המאפיינים רק אותו. תודה לרשות שמורות הטבע. בפורטוגל המיפוי שונה. כל מסלול מתחיל בשתי האותיות של המקום ממנו הוא יוצא ושתי האותיות הראשונות אליו הוא מגיע. לדוגמה – PR1MRV וכל מסלולי ההליכה מסומנים באותו הצבע. צהוב ואדום. בתחילת כל מסלול יש ברקוד שצריך לסרוק וללכת לפיו. אז איפה הבעיה? בשמורה בה היינו אין קליטת אינטרנט. אז באמצע הדרך אתה בלי קליטה !!!! וכך מצאנו עצמנו מתחילים מסלול מסויים ומסיימים במסלול אחר כי כל הסימונים זהים. ועוד דבר, סימוני הדרך אינם במרחקים אחידים אז לפעמים נוצר מצב שהלכת מספר ק"מ , לא מצאת סימון וכאשר מצאת גילית שאתה במסלול מספר 5. היו הרבה צחוקים בנושא ולא מעט תסכול.

אז על פי עצת מספר אופנוענים מספרד שנעזרנו בהם הורדתי אפליקציה שנקראת GPXgooglPro וניסיתי להפעילה. זה יותר מסובך ממה שחשבתי – אם יש בכם מישהו שיכול לעזור – אשמח.

זה בקיצור על מסלולי הליכה , התמודדות איתם – אבל כשרוצים אז מצליחים וגם היו הצלחות.

עוד מילה אחרונה – רבים המליצו לקחת טלפון לוויני למסלולי ההליכה השמורות בהרים , גם זה פתרון. השמורות Serra de Esterla ו- Peneda Gers ממליצים ללכת עם מדריך מקומי.

מפלים בשמורת Serra de Mamede

כמו לגבי מסלולי ההליכה כך גם לגבי המפלים. לכל מפל שני שמות. אתה שם בגוגל מאפס שם של מפל – מגיע לאזור ומגלה שם אחר לחלוטין. שואל מקומי ומגלה שיש למפעל שני שמות.

המפל הזה נקרא Monte sete. ובגוגל מאפס קוראים לו Sao Jouliao. שני שמות לאותו מקום. ירידה קצת קשה אבל שווה

משם המשכנו למפעל Ribeira וכאשר הגענו למקום גילינו ששמו Meiral. לא חשוב – גם כאן ירידה לא קלה ועלייה מאתגרת אבל שווה.

בירידה חלפנו על פני עץ ערמונים בא בימים שלבטח ניטע בתקופת הרומאים…..

האמת – הבאנו איתנו בגדי ים וחשבנו לקפוץ למים , בעיקר בגלל הימים החמים. אז חשבנו. המים קפואים !!!!! אלה מי מעיינות בהרים בגובה מאות מטרים ורק מי שבוחר להפוך לגוש קרח מוזמן להיכנס.

את היום סיימנו בארוחת צהריים/ערב בסכר Apartadoura.

סכר ענק של מי שתייה. מקום מדהים מלא הדגים שפמנון ענקיים שפתאום מתקהלים ללהקה ענקית ונדמה שהמפלצת מלוך נס עוד רגע יוצאת מהאגם.

וביום האחרון הגיע הזמן לסיור רציני בפנינה האמיתית MARVAO

כפר יפהפה וקטן היושב על מצוק בגובה 900 מטר וחולש על כל סביבותיו. בעבר, בזמן מלחמת הריקונקיסטה – מלחמת העצמאות של פורטוגל למול הספרדים היה לו תפקיד חשוב מאוד בשמירה על האזור. ספרד רחוקה ממרבאו – 11 ק"מ בלבד. למעשה, היה זה מוצב קדמי . בזמן גירוש ספרד ברחו יהודים רבים דרך גשר Portagem הרחוק 4 ק"מ ממרבאו ועלו לעיירה זו. היום אין זכר וסימן ליהודים שחיו כאן. בעיירה חיים היום 60 תושבים בגילאים מבוגרים והחשש הוא שבשנים הקרובות לא ישארו כאן תושבים. המקום יהפוך לכפר תיירותי שנפתח בעונת התיירות ונסגר בחורף וכל מפעילו גרים בכפרים הסמוכים.

המצודה עצמה שמורה ובמצב מעולה. הרשויות מאוד מקפידות על ניקיון האתר והעיירה. בכל מקום בתי שימוש ציבוריים נקיים וברזי שתייה.

הבתים כולם צבועים בלבן ולמרות שאין קרקע לגינות – פתרונות הגינון מאוד יצירתיים ויפים. מוסיפה מספר תמונות עם בתים מאוד עתיקים.

ולסיום – חשיבה מדהימה של פרנסי המקום. התושבים אמנם זקנים ואין כבר ילדים קטנים אבל התיירים מגיעים עם ילדים ולכן הקימו במקום מגרש משחקים לילדים ונדנדה על ראש הצוק

למי שטרם ביקר – רוץ. המקום נפלא למעט ערפילי הבקר שמכסים את כל האזור ורוחות אחר הצהריים שכמעט ולוקחות אותך איתן

להתראות.

9 לילות אנחנו לנים בכפר Marvao, כפר בראש הצוק בגובה 900 מטר. שתי הזדמנויות שיכנעו אותנו לחזור דרומה, משם באנו, לכיוון העיירה Estremoz והעיירה Elvas. ההזדמנות הראשונה היא ביקור ביקב Adega Ramos Estremoz.

יקב מוכר מאד הנמצא סמוך לעיירה. אז התעוררנו, אכלנו בקר ויצאנו לדרך – חצי שעה נסיעה. זהו יקב גדול עם היסטוריה ארוכה. מסתבר שהקרקע באזור זה (alentajo) מאד מתאימה לגידול ענבי יין.

היזמנו סיור ביקב עם טעימות כמובן לשעה 11:30. בסיור היינו שנינו וזוג מוונקובר, קנדה והיה מאד נחמד. היקב מייצר יינות מכל הסוגים והמינים, מייצא הרבה, כולל לישראל. טעמנו יינות לבנים ואדומים שהיו מעולים.

אחר הביקור ביקב נכנסנו למלון( O.GADANHA) מלון קטן במרכז העיר, אותו הזמנו ממש באותו היום. (ממש בכניסה בית קפה נחמד מאד בשם Sabores das malxzas). יצאנו לטייל קצת וראינו שלט האומר שבערב מתחיל בעיירה זו פסטיבל פאדו. בבית הקפה הנחמד ביררנו את הפרטים ובעלת הבית גברת פאולה הציעה להסיענו לשם. הגענו לאולם ענק שנכנסו בו מעל 1000 איש ואנחנו ביניהם. הופיעה זמרת הפאדו הטובה ביותר בפורטוגל – Marisa שאף הופיעה בישראל. האולם היה מלא מפה לפה כולל המוני צעירים וילדים. המופע החל בשעה 21:00 ובשעה 24:00 פרשנו לישון.

למחרת, כמו בכל שבת, התקיים בעיירה שוק ענק של פירות, ירקות, גבינות ונקניקים וכן שוק עתיקות. הסתובבנו, בדקנו מחירים, חיפשנו עתיקות והצטלמנו עם דמויות מצחיקות.

היה מאד מעניין. קנינו פירות ויצאנו לדרכנו לכיוון העיירה Elvas . בדרך, בהמלצת אחד מהצופים בהופעת הפאדו , נסענו למבצר כוכב היושב מעל לנהר Guadiana מהגדולים בנהרות חצי האי האיברי שארכו 750 קילומטרים מוצאו בספרד עובר לפורטוגל ונשפך לאטלנטי. את הנהר הזה התחלנו לפגוש כבר מהדרום בדרכנו צפונה.

מבצר Juromenha כנראה שהוא מיוחד אך לצערינו נסגר לרגל שיפוצים ולא יכולנו להיכנס. מצאנו שביל מדרגות המוביל לנהר ופיצינו עצמנו בירידה לנהר בתקווה לשוט קצת. סירה יחידה שהייתה שם הוזמנה לשייט וכל תחנונינו לא עזרו. השטחים הירוקים מעבר לנהר זו כבר ספרד.

העיירה Elvas – ראשית, עשינו את פעמינו לאמת המים האדירה שהובילה מים לעיירה. את אמת המים בנו במשך למעלה מ- 120 שנה. אמת המים הזרימה מים משנת 1620. הגובה שלה 31 מטר ואורכה 8 וחצי ק"מ והיא הגדולה ביותר בחצי האי האיברי. זו אמת מים פשוט מדהימה.

אמת המים נמצאת על כביש הכניסה לעיר העתיקה ומשם המשכנו ונכנסנו לעיר עצמה. הכוונה היתה לטייל על פי המלצות הספרים והמדריכים בעיר שנחשבת למיוחדת במיוחד, בעיקר כל מבצרי הכוכב השומרים עליה .

שבת בצהרים, זמן הסיייסטה (לרוב משעה 13:00 ועד שעה 15:00) וחום אימים של 33 מעלות התיישבנו לסנגרייה אדירה של 1/2 ליטר כל אחד להשיב את נפשנו.

חיכינו לסיום שעת הסיאסטה ואז שמנו פנינו אל תחנת המידע לתיירים. ביקשנו מפה של העיר העתיקה הופתענו לשמוע שעלינו לשלם 1.5 אירו . פעם ראשונה שהתבקשנו לשלם על מידע. לשאלתנו נאמר לנו שכך החליטה העיר ומעבר לכך – אין הנחות לפנסיונרים. מחירים קבועים הנעים בין 3-5 אירו לאדם. אז קנינו את המפה ועשינו את דרכנו לקסטלו.

לא התלהבנו. כבר ראינו יפים יותר.

הסתובבנו בסמטאות וצילמנו כמה תמונות של פסלים מעניינים

יהודית החליטה למצוא בכל מקום שורשים יהודיים, ידענו שבעיר Elvas הייתה קהילה יהודית גדולה שברחה מספרד. קצת קריאה בספרים לימדה אותנו שהיה רובע יהודי עתיק ( היום זו כיכר המהפכה הענקית במרכז העיר העתיקה) ורובע יהודי נוסף שנוסד כאשר הקהילה גדלה. אז את העתיק – שיטחו. כיכר הרפובליקה לפני הקתדרלה. אז מה נשאר? בטוריסט אינפורמיישן אמרו לנו שנשאר בית הכנסת. חיפשנו לפי המפה ולא מצאנו. חצי שעה !!!!!! איש מתושבי העיר לא ידע. ואז מצאנו צדיק בסדום שאמר שבית הכנסת עבר לבנין הכנסייה. מצאנו וליבנו נשבר. אכן מבנה של כנסייה. בפנים שרידים של מקדש רומאי. אין שום זכר ליהדות למעט תערוכת צילומים. והשומר – אפילו לא יודע על מה הוא שומר 😪 בקיצור אין בית כנסת רק צילומים (4) מפעם.

בגדול, העיר לא שבתה את ליבנו מה שכן אהבנו זו הדרך בה תושבי העיר עושים גינות במקום שאין קרקע פנויה

החלטנו לוותר על מצודות הכוכב ושאר המוזיאונים – לחסוך את הכסף ולצאת לדרך צפונה.

ומכאן, ואחרי ביקור חובה בסופרמרקט להתמזגות וקניית פירות עשינו את דרכנו בחזרה ל – Marvao (כאילו הביתה כזה).

ממשיכים בטיול – יש את תכנית האב וקיימים אילתורים שנעשים בדקה האחרונה. למרבאו הגענו ביום ערפילי. כמה ערפילי? הראות הסתכמה בחצי מטר במקרה הטוב קדימה. אני מודה שהייתי קצת הסטרית וחששתי מתאונה. Marvao ממוקמת בגובה 900 מטר והכביש אליה ארוך ומתפתל משהו כמו כביש הצפון. נוסעים כמובן עם גוגל מאפס ואז הגברת מתעקשת להכניס אותנו בדרך רומית החסומה בעמוד. היסטריה כבר אמרתי ? טלפון בהול ל-Joao . הצילו !!!!! הנשמה הטובה עזב הכל ובא בריצה לכביש הכניסה . כמובן שזה לא היה הכביש אליו הוביל גוגל מאפס. עברנו שער ראשון, התכווצנו לקראת השער השני, עלינו במעלה הרחוב הרומי וירדנו בזויות חדות למגרש החנייה. אוף ! ברבע שעה הזדקנתי ב-10 שנים.

הערפל שאתם רואים בתמונה היה כאין וכאפס לעומת מה שקיבל את פנינו. התמקמנו במלון – מלון מקסים עם מנהל נהדר והרגשנו ממש בבית, ויצאנו לטייל. הערפל התעבה מרגע לרגע ואז נפתחו ארובות השמים. כל הזמן מספרים לנו שיש בצורת בפורטוגל ובשבוע האחרון לא הפסיק לרדת גשם. מזל שהגענו. וכך חלפו יומיים – לא שהיה רע במלון….ואחרי יומיים התבהרו השמיים וכאילו כלום לא קרה. כמה תמונות מהמלון שלנו -Estalagem

למחרת הגשם ירדנו לכפר Portagem. קצת הסטוריה יהודית, כאשר החלה בריחת היהודים מספרד ב-1492 הם חצו את נהר Serve ועברו לפורטוגל דרך הגשר אשר על הנהר בכפר Portogem. היה במקום מגדל שמירה לו שילמו כדי להיכנס. שלטונות פורטוגל עשו לוח זיכרון והצמידו אותו לשאריות הצריח שעוד נותרו.

וכך נראה הגשר. כאז גם היום. רק הנהר השתנה. בעבר היה שותף ורחב ידיים והיום זרזיף….

מסתבר שכל תושבי הכפר מכירים את הסיפור וגם מבינים את משמעות הסמל מגן דויד שעל האבן. אז נשארנו באזור ונכנסנו לשמורת הטבע שבכפר. איזה פינת קסם

ומה עושים אנשים משועממים שנמצאים בטבע? יוצאים לטרק מ-Portogem ל-Marvao על הדרך הרומית. לא לזלזל. עלייה לגובה 900 מטר, אם הרומאים יכלו – קטן עלינו.

הדרך עוברת בין מטעי אלון השעם, כרמי זיתים ומצוקי גרניט אדירים. שימו לב לפרח האבן היפה המצולם בשתי התמונות העליונות והאמצעית בשורה התחתונה. מסתבר שבכל עיקול של הדרך, ויש הרבה כאלה – יצרו הרומאים את הפרח , כדי למנוע את החלקת הכרכרות. הם פשוט היו גאונים.

למחרת נסענו לעיירה Biera הנמצאת 12 קמ' ממרבאו. בעברה הרחוק מאוד היתה עיירה זו עיר מחוז חשובה בנפת מרבאו. כל כך חשובה שרכבת עברה דרכה ובנו בה תחנה מעוטרת באריחי אזוליאוש, כל ציור אזוליאוש מספר על עיר אחרת בחבל Algrave ובחבל Alentajo.

בכלל, כל מבני הציבור החשובים בפורטוגל מעוטרים באריחי אזוליאוש מקסימים. נכנסים ונשארים פעורים פה. אז נסענו ל-Estremos עיר שדי קרובה למרבאו כדי לראות את בניין העיריה. הלסת נשמטה. 3 קומות מעוטרות ויפות.

העיר Estremos היא עיר השייש של פורטוגל. מחצבי שיש ענקיים ולכן אין פלא שכל מבני הציבור בנויים משייש לבן. העיר מלאה הפסלים ענקיים כמובן משייש וכל העיר העתיקה אף היא בוהקת השייש הלבן

ובשיטת הכוכב – נסענו לעיר Portalegre שגם היא די קרובה למרבאו. המיוחד בעיר הזו הוא מוזיאון השטיחים . כל השטיחים ארוגים בנול. עבודה ידנית. על כל ציור / שטיח עובדות בו זמנית – לפחות 6 בנות. המוזיאון מזמין ציירים ידועי שם לבוא ולצייר ולאחר מכן מעבדים את הציור לנייר שרטוט וכל אחת מקבלת את הקטע אותו תארוג. לראות ולא להאמין. התמונות למטה מראות את מגוון הצבעים –

ורק לטעימה – כמה תמונות מאוסף המוזיאון

אל תתבלבלו. אלה אינם ציורים – אלו שטיחי קיר הארוכים בחוטים צמר. אם אי פעם תגיעו לפורטוגל – סעו לראות את השטיחים.

אז על מה עוד לא דיברנו ? על מרבאו. האמת, עוד לא ממש טיילנו בה. עשינו קודם את הכוכב. ולכן עליה אספר בפעם הבאה.

העיר ממוקמת בחבל Alentajo ונחשבת לבירת החבל. עיר חיונית ותוססת עם מרכז היסטורי מיוחד במינו אשר הוכר על ידי אונסקו כאתר מורשת עולמית. כמרכז חשוב היתה העיר בעבר מקום מושבם של כמה ממלכי פורטוגל והיום היא מקום מושבו של הארכיבישוף של Evora.

אחלק את הביקור בעיר Evora לפי איך שאנו ראינו אותם. התגוררנו במלון Selina הממוקם 150 מטר משער הכניסה לעיר.

במרכז הרחוב העולה אל הכיכר המרכזית של EVora ההיסטורית נמצאת כנסיית הרחמים. לכנסייה זו סניפים רבים בערי פורטוגל אך הפעם היחידה שבה ראינו התייחסות לישראל (כלומר, חוסר התייחסות)היה בכנסייה זו.

הכנסייה מתעדת אזורי מלחמה בעולם כאשר היא מסמנת אזורים ללא פתרון במקף אדום. כך ניתן לראות שפלשתינה היא אזור ללא פתרון וישראל כלל לא מופיעה במפה. לשאלתי על ישראל נעניתי במבט תמה .מעבר לחוסר הפרגון לישראל צריך ליהנות מציורי התקרה המרהיבים שיש בכנסייה.

במעלה הרחוב מגיעים לכיכר המרכזית – כיכר Giraldo.

במרכז הכיכר מזרקה עשויה משיש משולב עם ברונזה ומעוטרת ב-8 ראשי אריות המשפריצים מים. 8 ראשים = 8 רחובות המתחברים לכיכר.

בכיכר בתי קפה רבים והיא תמיד הומה אדם.

מתוך הכיכר מובילה אחת הסמטאות לרובע היהודי הגדול שהיה. גם כאן , כמו בערים אחרות בפורטוגל דאגה האינקוויזיציה לדלל את אוכלוסיית היהודים.

כנסיית סאו פרנציסקו La Igreja de San Francisco.

כנסייה גדולה ומרשימה שהוקמה בעידן התגליות הגיאוגרפיות. העמודים עשויים שייש , הרבה ציפוי זהב והרבה איקונות על הקירות.

כמו בכל כנסייה – ציורי התקרה מדהימים.

כנסיית העצמות- Capelat Dos Ossos

החלק הביזארי של כנסיית סאו אנטוניו היא הקפלה הצמודה אליה. קירות הכנסייה מצופים בכ-6000 עצמות אדם, רובם ככולם תושבי העיר ,כולל הגולגלות. הכנסיה נבנתה במאה ה-16 על ידי מתנגדי הרפורמות הדתיות מתוך מטרה להדגיש עד כמה קצרים חיי האנוש. בכניסה לכנסיה ניצב שלט עליו נכתב "אנו העצמות הנמצאות כאן מחכות לשלך".

מול כנסיית העצמות נמצא ארמונו של המלך דום עמנואל שנחשב לאחד הארמונות המרהיבים באבורה. לצידו הגנים הציבוריים היפים

כך נראה הארמון היום לאחר שנבנה בשנית על פי ציורי העבר. הארמון המקורי נבנה במאה ה-15 ולאחר כיבוש העיר על ידי ספרד נהרס ונחרב. מה שנותר ממנו היום זו גלרייה אחת בלב שמעידה על עבר מפואר.

העיר אבורה חוותה כיבושים רבים ושונים וכל כובש השאיר את עקבותיו. אחד השרידים היפים

המקדש של דיאנה Temple Diana -מקדש רומי מהמאה הראשונה לספירה שנבנה כאות כבוד לשליט אוגוסטו. נקרא על שם אלת הצייד דיאנה. נהרס מספר פעמים במהלך הדורות – במהלך השנים שימש כבית מטבחיים, תיאטרון וזירה להוצאה להורג. המקדש ממוקם במרכז רחבה גדולה בשם קונדה וילה פלור.

סמוך למקדש דיאנה ממוקמת הקתדרלה המפוארת של אבורה. בניין עצום מימדים הבנוי מגרניט ומזכירה מבצר עם צריחים. זה המבנה הדתי הגדול ביותר וממנו נשקפת העיר כולה.

העלייה לצריח לתצפית על העיר היא דרך גרם מדרגות לוליאני שבסיומו אתה זקוק או להנשמה או לחמצן. המדרגות נעשות צרות ככל שמתקדמים וזו בהחלט חוויה. בתוך הקתדלה ישנה חצר ובה גינה כפי שניתן לראות בתמונות

אוסף קישוטי כריסמס בכנסיית סאו אנטוניו – האוסף היה שייך לאחת ממשפחות האצולה אשר תרמה אותו לכנסיה.

אוניברסיטת EVora

אי אפשר בלי להזכיר מקום שכזה.האוניברסיטה השנייה שנוסדה בפורטוגל במאה ה-16. נוסדה על ידי מסדר האחים הישועים ונחשבת לאחת הטובות בפורטוגל.

כל הכיתות וודאי המדרגות מצופים אזוליאוש

ועל התקרות והקירות ציורי קיר מדהימים

האקוודוקט המדהים של אבורה. ק"מ ארוכים של אמת מים ארוכה עם זוויות חדות – עולה גבוה למעלה ויורדת מתחת לאדמה – פשוט מרשימה.

וכמו בפורטוגל – ניצול מקסימלי של כל דבר. אנשים בנו את בתיהם בין עמודי אמת המים.

העץ המאפיין את פורטוגל הוא אלון השעם. לאן שלא מפנים את המבט רואים חורשות, קבוצות עצים ועצים בודדים.

תעשיית השעם מאוד מפותחת בפורטוגל והיא יצואנית פקקי היין הגדולה ביותר מעבר לכל שאר המוצרים המופקים מקליפה זו. מגוון המוצרים גדול ומרשים – תכשיטים, כובעים, נעליים וסנדלים וכיום גם מפיקים מהשעם מפות וחומר ציפורים לקירות. מסתבר שהם חדר גם לתעשיית האווירונאוטיקה בשל חוזקו וגמישותו.

אז איך זה עובד?

קודם כל, מדובר בתעשיה ידידותית לסביבה , ידנית ועטירת ידיים עובדות. אין אפשרות להפעיל מכשירים מכניים – רק סוג של גרזן המבקע את הקליפה וסכין עץ ארוכה המפרידה אותה מן הגזע.

קליפת עץ השעה מתעבה כל שנה במספר מ"מ. מחכים שהקליפה תגיע לעובי הרצוי 4-5 ס"מ ואז מבקעים אותה ומקלפים. קציר ראשון נעשה כאשר העץ בן 40 ואחר כך כל 10 שנים. חייבים להקפיד על מרווחי השנים , קליפה זקנה פחות גמישה וטובה. על כל עץ מסמנים את מספר השנים שחלפו.

את הקליפות עורמים בערימות ענק ומעבירים למפעל.

גם במפעל העבודה ידנית. הפקת השעם מייצרת עבודה לאלפי אנשים וקיים יחס של כבוד לעצים ולתעשייה.

ולסיום – המוצרים יפים וקלים ומהווים מזכרת נהדרת.