על עמק הדורו כבר כתבנו בעבר בפרק של פורטו בו גלשנו יום אחד לעמק זה ואולי גם בפרק נוסף כאשר היינו בעיירה מירנדה דה דורו (Miranda de Douro) שגם ממנה שטנו בנהר הדורו. בפרק זה נעסוק בעיקר בעמק הדורו כעמק המייצר כמויות עצומות של יינות- והמפורסם שבהם יין הפורט.

מספר מילים על נהר ה-Douro. אחד הנהרות הגדולים בחצי האי האיברי, אורכו 897 ק"מ. מתחיל בקסטיליה שבספרד ומסתיים בפורטו שלחוף האוקיינוס האטלנטי . בדרכו מצטרפים אליו עשרות אם לא מאות יובלים. עמק הדורו הוא אחד האזורים היפים בפורטוגל ולא חסרים אזורים יפים. המקום מוכר בעיקר בזכות היין שמייצגים בו במשך כ-2000 שנה. מסלול מרהיב של דרכים מפותלות לאורכו של הנהר יוביל אותכם דרך שלל היקבים של האזור. מבחינה תיירותית אנחנו מדברים על ה-Douro המרכזי ובו שני כפרים / עיירות עיקריות: הכפר פיניהו – Pinhao והעיירה פסו דה רגואה – Peso De Regua . ניתן לומר כי זהו האזור המתוייר ובו גם נמצאים רוב הכרמים והיקבים ( Quinta). כבר ציינו בעבר כי מרתפי היין נמצאים בעיר פורטו Porto או אם לדייק בשכונה שלה שמעבר לנהר וילה דה גאיה Vila De Gaia. אזור זה קרוב יחסית לפורטו וניתן להגיע אליו כמובן ברכב פרטי, ברכבת או בשייט.

חשוב לציין כי בתוך כל "המסע לפורטוגל" זהו חלק שקרוב מאד לליבי, גם השאר נפלאים אך בהחלט העניין של אזור יין, הוא דבר מיוחד עבורי. תכננו להיות קרוב לשבוע בעמק זה ולחלק את השהות בין פיניהו לפסו דה רגואה. עוד דבר שחשוב לציין כי רוב ואולי כל היקבים לא מייצרים רק יין פורט אלא גם יינות שולחן, אדומים, לבנים ורוזה ולעיתים גם ברנדי וגם עוסקים חלקם בשמן זית.

הגענו הפעם ברכב שכור לכפר Pinhao.

כבר בירידה לכיוון הנהר מתגלים מחזות מדהימים של שורות הכרמים מכל הסוגים והצורות האפשריות (קשה לתאר, ניתן לראות בתמונות). כנראה לקראת העונה, שזה עכשיו, סידרו נקודות תצפית לאורך הכביש וזה מדהים.

הכפר עצמו מאד קטן. 95% של הפעילות התיירותית מתרחשת ברחוב הראשי ובירידה לנהר. הרחוב מתעורר סביב שעה 10:00 כאשר מגיעה הרכבת הראשונה מפורטו (שעתיים וחצי מפורטו) בשעה זו נשפכים התיירים לרחוב הראשי או יותר נכון לרחוב הסמוך לנהר ולאזור הנמל, משם יוצאות ההפלגות השונות. בערך בשעה 12:00 ואפילו מעט מאוחר יותר, מתחילים להגיע התיירים ברכבים. סביב שעה זו מגיעים אוטובוסים עמוסי תיירים מכל קצוות האזור, חונים בחניה במרכז ופורקים מאות תיירים של טיולים מאורגנים. אלה נפוצים למסעדות, לבתי הקפה, ליקבים ולעיתים ממש משתעממים ומחפשים צל בימים הלוהטים האלה של סוף חודש אוגוסט. וכאן קורה משהו מדהים. בשעה 19:00 הכפר פשוט מתרוקן. רוב התיירים אינם לנים כאן, הטיולים המאורגנים נסעו. נשאר קומץ תיירים הלנים כאן (כמונו למשל) והתושבים שנראה שאינם רבים וחלקם רק עובדים כאן וחוזרים לבתיהם באזור בסיום יום העבודה.

כלומר, כפר רפאים בבוקר עד 10:00 ושוב משעה 19:00 בערב. מי שכן נמצא כאן זה הספינות הגדולות מלונות צפים שעוגנים כאן ללילה. את התיירים שלהן כמעט לא רואים. הם אוכלים בספינות, מבלים בספינות וכמובן ישנים בספינות. זהו מלון צף.

אנחנו בדירה מאובזרת עם מטבח. מחפשים סופרמרקט לקניות בסיסיות, פירות, ירקות, לחם …ובכן בקושי יש כאן. אומרים לנו שהיה ונסגר. בכל זאת יש מכולת קטנה ולשם נוהרים התיירים שלנים בכפר. מלבד זה כמעט אין כאן דבר. אפילו בתי קפה שמאפיינים כל כפר קטן כמעט ואין. שלושה על הטיילת ועוד שלושה ברחוב הראשי. בתי הקפה בטיילת נסגרים לקראת חצות והשאר בסביבות 19.00

מטרת הביקור בעמק הייתהלבקר ביקב אחד או שניים, לסייר בכרמים ולטעום יינות, בעיקר יין פורט. קבלנו המלצות על Quinta De Noval (ליקבים הגדולים יש חנויות שלהם בפיניהו) הלכנו לחנות שלהם. ובכן יש להם מקומות פנויים רק בתחילת נובמבר, ואנחנו כמובן כבר לא נהיה כאן. מה עושים ? מחפשים יקב אחר .

Quinta Das Caravalhas.

יצאנו איתם לסיור מדהים במיניבוס פתוח. סיור נפלא (ראו תמונות) הנהג הוא גם המדריך.

בסיום כמובן חוזרים ליקב ויש טעימות. היינו סה"כ 3 זוגות. מגרמניה, ממקסיקו ואנחנו. בטעימה 2 יינות פורט. בסיום ביקשתי לטעום את יין הדגל שלהם שהוא בלנד של 42 זנים, היין היה פשוט נפלא. אחר כך ביקשתי לטעום את הפורטים הלבנים שלהם וקבלנו לטעום גם אותם. מה שחשוב זה שהיחס היה מעל ומעבר וכל תוספת טעימה הייתה ללא תשלום נוסף. חשוב לציין שיחס טוב כזה קבלנו ממש מתחילת הטיול וזה ראוי לציון.

סיור ביקב נוסף Quinta De Bomfim

למחרת בבוקר הגענו ליקב. אתנו הגיעו עוד תיירים. הפעם הסיור כולל סיור ביקב עצמו וטעימות. מדריך דובר אנגלית טובה שהראה את היקב ומגיעים לטעימות. גם כאן היחס היה מעולה.

ואי אפשר בלי תמונות של טעימות ותמונה של הפורט שריינו.

פסו דה רגואה – Peso da Ragua

אנחנו עדיין בעמק הדורו. אמנם המרחק מפינהו אינו רב, כמחצית השעה אך, החלטנו לחלק את התקופה כדי שיהיה יותר עניין ובדיעבד, זה היה מהלך נכון בגלל הבעייתיות של פינהו. ובכן, מגיעים לעיירה פסו דה רגואה מלאי ציפיות. גם כאן תהיה לנו ממש דירה ולא מלון. שם המקום אליו אנחנו נוסעים הוא Casa de ROmezal חשוב לציין שהמקום נמצא לא ממש בתוך העיירה אלא כ-10 דקות נסיעה מהמרכז. אנחנו נוסעים הכביש נעשה ממש צר, ממשיכים לנסוע, הכביש נעשה עוד יותר צר ללא סימון ומעקות, מקווים לטוב ואז ידידתנו הטובה Googl Maps מבקשת לפנות ימינה. כביש צר, בקושי יכול לעבור רכב יחיד, אנחנו מקווים שאיש לא יבוא מולנו ומטפסים להר. בדרך עוד יש סיבוב מדהים שהרכב הקטן שלנו לא ממש אוהב, אך בהילוך ראשון הוא עולה. שער נפתח ואנחנו במתחם. מכאן קשה קצת לתאר. צריך לראות בעיניים. בית ישן מאד ששופץ בכישרון רב ע"י אחיה של בעלת העסק שהוא אדריכל. המתחם פשוט מדהים ביופיו. בעלת העסק מחכה לנו מקבלים את ההסברים ועולים לדירה שהיא לא פחות מדהימה מכל המתחם. טוב, לא באנו כדי להתפנק.

Peso de Regua

העיירה היא בגודל בינוני. גם כאן יש את אזור הנהר ומעליו את הרחוב הראשי.

Museo De Douro

מוזאון המתאר את כל הקשור לייצור יין הפורט המפורסם. במוזאון הכול מופיע גם באנגלית והוא מאד מעניין, בוודאי למי שמתעניין בתחום.

עשינו את דרכנו לטוריסט אינפורמיישן לראות שיהיה לנו את כל המידע היות ויש לנו כאן 3 ימים עד שנתחיל בירידה דרומה. לצערנו גלינו שאין הרבה. ובכל זאת יש מה מה לעשות. החלטנו לנסוע ברכבת הטיולים. שעה נסיעה בתוך העיירה. יצאנו לדרך. באמצע, נכנסים לאחד היקבים, רואים סרט על האזור ומקבלים כוס יין פורט לטעימה וממשיכים לנסע

רכבת הקיטור הישנה Combio Historico do Douro.

רכבת קיטור זו הרכבת בת 150 שנה הנוסעת צמוד לנהר הדורו. הרכבת יוצאת מפסו דה רגואה בימי שבת, ראשון ורביעי בשעה 15:30 לכיוון טואה. זהו מסע ייחודי אל העבר עם מוזיקה, שירים וריקודים עם אכל ויין. העלות גבוהה, 42.5 יורו לאדם, אך אומרים שזה שווה כל רגע. מה הבעיה ? לא ניתן להשיג כרטיסים אלא אם הזמנת חצי שנה מראש (אנחנו לא הזמנו ולא היו כרטיסים).

הקדשנו זמן ללכת לראות את הגשרים החוצים את הנהר וגם ירדנו לנהר עצמו.

כמו כל העיירות גם כאן יש אזוליאושים יפים, כנסיות מיוחדות נופים מדהימים והסמטאות יפות

כמו כל בסיכום ולצערנו, גם כאן העיירה מתמלאת תיירים משעה 10:00 בבוקר ומתרוקנת לפנות ערב וזה לא הכי נחמד. יש כאן הרבה מסעדות טובות וגם המון בתי קפה. אנחנו ביום

ואיך אפשר לא לסיים בארוחת מלכים מעולה במסעדה בשם Aneto&Table או בעברית שמיר שולחן. אם יצא לכם – רוצו

לסיום הביקור בעמק הדורו – עלינו למוזיאון הפורט וקינחנו בפורט לבן. לחיים !!!

עזבנו את Vila de Geres ושמנו פעמינו לאזור Alto Minho שזו המשך השמורה בצפון עד גבול ספרד. רק מה , לנסוע לאורך הגבול ולא לקפוץ לספרד ? אז קפצנו למרחצאות התרמיים בעיירה הספרדית Lobois על נהר Rio Caldo. אז לפני הכל מצלמים את שלט מעבר הגבול שכל עובר אורח מדביק עליו מדבקה ואחר כך את סוסי הבר שמצטופפים יחד ואז ממשיכים ובדרך מצלמים את השלט המכריז על המעבר לחלק הצפוני.

הגענו למקום חפצנו. עשרות אנשים יושבים על גדות נהר Caldo ועוד כמה מצטופפים בבריכה הרומית העתיקה. המים חמים – 40 מעלות אבל מלוכלכים באצות ומינים ברושים וזבובים.חיש קל לובשים בגדי ים (איבדנו כל בושה) בחנייה והולכים למים. לא מעניין אותנו שהאצות נדבקות אלינו היה נעים והרגשנו כמו שני היפופוטמים 😌😌😌 סביבנו מגדל בבל – אנגלית , פורטוגזית ובעיקר צרפתית. הם כבשו את הארץ. חצי שעה בהחלט הספיקה ויוצאים לדרך.

Lindoso –

כפר עתיק עם מערכת האסמים הגדולה ביותר בפורטוגל . סך הכל 60 אסמים. העיירה שוכנת על גבול ספרד. 1300 תושבים המתפרנסים מגידול בקר וירקות. המקום התפרסם בזכות הטירה המדהימה שנבנתה בימי הביניים ושמורה להפליא עד היום.מטרת הבנייה היתה לחזק את ביצורי הגבול. יושבת במקום אסטרטגי ומעולם לא נעשה בה שימוש מבצעי במלחמות עם ספרד. במהלך השנים, בשל פגעי מזג האוויר נשחקה הטירה. בשנת 1910 הוכרזה כאתר מורשת לאומי ובשנות ה-40 החלו פעולות שיקום ושימור. בעיקר שוחזר ציפוי הקירות

כפי שציינתי – השאירו את החדרים בטירה עצמה ובהם מתקיימת תערוכה של חיילים וחיי האיכרים באותה תקופה. לא ציפינו לפגוש דמויות בחדרים ואני מודה שכמעט והתעלפתי כאשר הופיע החייל בכניסתי לחדר.

אפשר להסתובב בטירה בערך כשעה. לעלות על החומות להסתכל בכל העמדות ולהתפעל מהנוף המדהים.

בסמוך לטירה ממוקמת הגורן המשותפת. קבוצה מפוארת של 60 אסמים אבן Espegeiros הבנויים מגרניט וניצבים על עמודים. האסמים נבנו במאות 17-18 . כולם נתמכים בארבע רגליים המעוצבות על הסלעים. הכל בנוי מגרניט. כיסוי האסם עשוי אף הוא משני לוחות גרניט המאוחדים בזווית קהה ומעוטרים בצלב. תכלית האסמים – למנוע מעכברים לכרסם את התירס. בעונת קציר התירס, מנקים את הקלחים ומכניסים אותם לאסמים עד שהם מתייבשים

Soajo – כפר בשמורה הצפונית. משתרע על מדרון ההר. בתיו בנויים גרניט וישן וחדש דרים בו בהרמוניה. לצד הבתים הישנים נבנו וילות יפהפיות המשמשות כבתי מלון, דירות ארוח. סמטאות מאוד צרות ומתפתלות ולצידן מספר כבישים רומיים למעבר מכוניות.

הכפר מפורסם בזכות האגרנים המיוחדים שלו. גם כאן, כמו בלינדוסו קיימת גורן קהילתית בנוסף לעוד אסמים רבים הבנויים בחצרות הבתים. העיצוב שלהם מיוחד ובגג האסם לרוב יש ציפור בצד אחד וצלב בצידו האחר.

בסואג'ו גדל סוג מיוחד של כלבים המתמחים בשמירה על הבקר והכבשים ובצייד ומכאן שמם כלבי "דם". יש בכפר מעון מיוחד לגידול כלבים אלה ובכניסה למעון הוקמה האנדרטה – להם ולמטפלים בהם. ESTATO AU CAO SBUJO DA SERRA .DO SOAJO

pilharinoi – במרכז ההסטורי, באמצע הכיכר עומד העמוד המרכזי. עמוד יוצא דופן. אנדרטה לאומית משנת 1910. לעמוד זה פרצוף אנתרופומורפי וידידותי, אפילו מחייך – מגולף על עמוד ומוכתר במשולש הדומה לכובע בעל 3 פינות.

גולת הכותרת של הכפר – המרכז האתנוגרפי או בשמו האחר, סיפורי מקום. המרכז מוקדש כולו להיסטוריה של המקום, למסורת, לזקנים , חגים, חתונות , כל דבר שיכול ללמד אותנו איך היה ומאיפה זה הגיע, המרכז נמצא במבנה עתיק וכולל שני חדרים המעוצבים בעץ ובטוב טעם. חלק עשוי במתכונת חדרי בריחה – חייבים לפתור חידה כדי להתקדם…. והחשוב מכל, יש תרגום לאנגלית. היינו ונהנינו. מאוד מומלץ.

Ruta la ladeira – שביל הליכה PR7 חוצה את הכפר בדרך לגשר הישן LADEIRA. גשר צנוע מימי הביניים. הירידה אליו בדילוגים על סלעים, והעליה חזרה מאוד דומה. שבילי ההליכה בפורטוגל שמרו על הכושר הגופני שלנו.

סואג'ו הייתה בסיס יציאה לביקורים באזור. אחד המקומות שמאוד עניין אותנו היתה כנסיה שכנראה הוקמה במאה ה-13 . התיארוך לא מדויק היות ויש לה מאפיינים מהמאה ה-12. הכנסייה שוכנת ליד נהר לימה, בדרך ל-ponte do barca . אחת הכנסיות הרומנסקיות החשובות בצפון פורטוגל. הדלת הראשית מעוטרת בתמונות של בעלי חיים, צמחים ואילו שני אנשים. רשמו לפניכם – כנסיית בראוואס ובפורטוגזית – Igreja de Bravaes

ponte de Braca – עיירה השוכנת על גדות נהר הלימה. BARCA – משמעות המילה סירה קטנה. הסירה שחיברה בין שתי גדות הנהר לפני שבנו את הגשר במאה ה-15. מכאן השם – סירת הגשר.

העיירה ידועה בריבוי הפסטיבלים שבה. התמזל מזלנו והגענו בפסטיבל החשוב ביותר שנערך בתאריך 19-24 לאוגוסט FESTA SAO BARTOLOMEO שהוא הקדוש המגן של העיירה.התמונות צולמו בתהלוכה שהתקיימה באחד מימי הפסטיבל. בראש צועדת תזמורת עם 5 נגני חמת חלילים ואחריהם נשים בתלבושות המסורתיות של כל כפר ועיירה באזור.

PORTA DA MEISO – אחת מחמש הכניסות הראשיות לשמורת GERES. כדי להבין קצת יותר על השמורה הצפונית נסענו למרכז ההדרכה . מקום נגיש עם אנשי מקצוע – הסברים מפורטים כולל מפות ובשטח מסביב יש מעין מיני שמורה במתכונת המזכירה את מיני ישראל. הגן מלא פסלים מיוחדים מעשי ידי אמנים מקומיים.

בכניסה למרכז ובסביבה מצויים הרבה מבני אבן פרה היסטוריים המכונים Anta

בקרבת מקום למרכז זה מצויות שתי אטרקציות מדהימות . הראשונה – נדנדת הגבול. למול גבול ספרד הקים אחד האמנים מיזם – נדנדת ענק , הרעיון שמאחוריו (כנראה) שבני אדם עפים עם הרוח….. נשמע נחמד

ובמרחק 4 ק"מ משם מיזם נוסף של הדלת הנפתחת אל השמש. Porto do sol וגם זה למול גבול ספרד.

אז מה עוד נשאר לעשות בשמורה ? המון !!! נשארו עוד מפלים , נהרות, מסלולי עץ והכפרים המדהימים Sistelo ו-Moncao. ראשון ראשון אחרון אחרון. נתחיל עם השמורה ואחר כך הכפרים. אז תכירו בבקשה את Claudia המדריכה המקסימה שלנו שלא חסה עלינו הובילה אותנו בין בולדרים וסלעים ענקיים לכל מפל אפשרי.

המפל הראשון אליו הגענו היה -Laguas de Suajo. אין שביל מסומן, נחבא בין סלעי ענק מוכר רק למדריכים השמורה. ירידה מאתגרת ועלייה מאתגרת יותר. אבל היה שווה

משם המשכנו למפלון עם בריכה. קרוב לכביש – ירידה על סלעים רטובים וחלקלקים עם סכנת החלקה רצינית. השם negro על שום צבע המים – כמעט שחורים.

ומשם מתקדמים צפונה למקום מדהים אליו מגיעים דרך סלעים, שביל משובש ומסלול העץ – והמקום – משגע !!!

ואז מגיעים למקום – בריכה ומפלים ומים קפואים….

והצפון מלא תצפיות מדהימות . תצפית Tibo , תצפית Cunhas והכל משקיף על עמק נהדר, על מפגשי נהרות, הרים עם סלעים מטורפים טובים לאיפוס מקצועי וכמובן – ספרד השכנה. התמונות למטה צולמו מתצפית Cunhas.

אפשר להוסיף ולכתוב רבות על השמורה אך תקצר היריעה ולכן אני עוברת ישירות לכפר ההררי והמקסים Sistelo. כפר יפה בסוף העולם וקרוב מאוד לספרד.

הכפר משתרע על מורדות ההר. מוקף טרסות – והשיפועים בסמטאות די מיוחדים בלשון המעטה. בקצה ההר עומד פסל של…. לא ברור כי הכיתוב נמחק

ואי אפשר לסיים את שהותנו בשמורה בלי לעשות מסלול הליכה נוסף על מסלול העץ . התחלנו ליד Sistelo לאורך נהר Cabreiro .

ואז עברנו למסלולי העץ של Ecovia ושם גם קצת טבלנו רגליים במים הקרים, קצת החלקנו על האבנים והרבה נהנינו.

זהו – תם פרק השמורה. יורדים לעמק ה-Douro

כבר כתבנו כי פורטוגל כמעט כולה היא כעין שמורת טבע, אך רק שמורת טבע זו מוגדרת כנכס לאומי, ובהתאם, התקציבים שהיא מקבלת מהמדינה. קשה לדעת למה לצפות כשאתה מתכונן לבקר בשמורות הטבע. הנופים הם הרים חשופים גבוהים מאד או שטחי ענק המכוסים בצמחיה כזו או אחרת בגבהים של עשרה סנטימטרים ועד שני מטר, או יערות שהם ממש ג'ונגל. אבל תמיד תמיד יהיו ערוצים עמוקים מאד עם או ללא מים ובריכות ומפלים. לגבי אלה חשוב לציין כי בחורף הם שופעים מאד ובקיץ הרבה פחות אם בכלל . אסור לשכוח את ההתחממות הגלובלית כך שהשנים האחרונות הן שחונות יחסית. על מנת להכיר היטב את השמורה, אנחנו לנים ב-Vila de Geres זהו הכפר הנמצא ממש בתוך השמורה בצידה הדרום מזרחי.

די קשה לתכנן ביקור בשמורה כזו בלי להיות כאן וכך היה. הגענו עם הרשימות המסודרות שלנו אך מיד הבנו שיש מקומות שלא ניתן להגיע לבד, או שצריך רכב מתאים וישנם מקומות שרצוי ללכת עם מדריך צמוד. מהר מאד התקבלה ההחלטה שמחפשים מדריך.

באותו יום הלכנו על הכביש 7 קילומטרים וחיפשנו דרך לחזור למלון. טוב, מה עושים ? מנסים לעצור טרמפ, עשרות מכוניות עוברות ולא עוצרים, ממש יאוש. האוטובוסים כאן זו המלצה בלבד ולא כדאי לסמוך עליהם (אני מתייחס לשטח הכפרי בלבד ולא העירוני). מתחילים ללכת ופתאום עוצר לנו ג'יפ של אחת מחברות ההדרכה, עלינו ושוחחנו בדרך, שאלנו אותו למה לא עוצרים והוא אמר שפוחדים ולא יעצרו סתם (מאותו יום ממש נעשינו מחפשי טרמפיסטים, אפילו שברכב הקטן שלנו (פג'ו 208) עם המזוודות על הספסל, בקושי היה מקום. בינתיים לא מצאנו, אך נמשיך לחפש. לבחור הנחמד קוראים VALDO ומבתבר שהוא מדריך מוסמך לשמורה. אז עשינו עסקה

אני רוצה לעשות הפסקה ולכתוב מספר מילים על השמורה עצמה. גודל השמורה 70,000 דונם. סלע הבסיס הוא גרניט. כמו כן צריך לציין כי השמורה חולקה גאוגרפית לחמישה חלקים כל חלק יש לו "שער" כניסה לשמורה וכל חלק מטופל מוניציפלית ע"י מחוז אחר. כלומר אם תיכנס למשרד המידע לתייר במקום מסוים, תקבל רק את המידע ששייך לאותו אזור וכך הלאה. המגוון הבוטני עצום כנ"ל גם הזואולוגי. כפי שכתבתי זהו הפארק הלאומי היחיד בפורטוגל כאשר קיימת בו גם מורשת היסטורית ותרבותית אדירה, עקבות של הרומאים, טירות, אגרני גרעינים מסורתיים, תנורים עתיקים ועוד… אפשר להמשיך ולתאר אבל אין ברירה, או שתסתפקו בתמונות (חבל) או שפשוט תגיעו לפה. מה שלא יקרה זה פשוט נפלא. יש אין סוף קילומטרים של כבישים צרים, דרכי עפר ושבילי הליכה. למשל מחלון המלון שלנו זה להרים את הראש ולראות הר מיוער בגובה 1000 מטר, תענוג !!!

המשך הסיפר שלנו – תוך כדי שיחה עם הבחור החביב שנוהג בג'יפ, מסתבר ששמו Valdo הוא גר ממש כאן, קרוב וישמח לעשות לנו סיור ממצה של 4 שעות ביום המחרת רק שעלינו לתאם. טוב יצאנו Win Win גם קבלנו טרמפ וגם מצאנו הדרכה. טוב … תאמנו. למחרת בשעה 9:00 מגיע הבחור לפתח המלון לאסוף אותנו מצוחצח הוא והרכב. יצאנו שמחים וטובי לבב לסיור עם Valdo. הסיור היה מצוין. 4 שעות מספיקות בהחלט. גם ראינו המון, גם זה עשה לנו סדר להמשך הטיולים בשמורה וגם הבנו למה הפורטוגלים לא עוצרים לטרמפים (אבל למה תיירים לא עוצרים לתיירים? טוב נשאיר משהו להמשך. דרך אגב, מדריכנו היה כזה נחמד שבסוף קיבל את הסוכריות החריפות שהבאנו מהארץ. עם המדריך נסענו בעיקר למפלים, לבריכות מים ולתצפיות מיוחדות. התחלנו בדרך הרומית המובילה מברגה לספרד ונקראת Geira. הליכה קצרה ומראש הגבעה רואים חלק מהדרך המתקדמת. הפרח הסגולפורח בכל השמורה והמרבדים הסגולים פשוט מרהיבים.

העצירה הבאה היתה ב-Ponte Feia. מספרים שבחורף הנהר שוקק מים אבל אנחנו הגענו אחרי 5 שנות בצורת וכך זה נראה. הבריכה התכווצה , המפל קצת נחלש אבל יפה…..

משם – בדרך עקלקלה לנהר Homem. גם כאן, סלעי ענק, בריכות עם מים מאוד נקיים והרבה מתרחצים.

ממפל לנהר, ומנהרות לתצפיות החולשות על העמקים . והתצפית הבאה – Rio Caldo ממנה ניתן להשקיף על העמק וכמובן על Vilar de Veiga

ההמשך היה לתצפיות Sao Bento ו – Pedra Bela מהן באמת ניתן לצפות למרחקים אדירים. מאחורינו ניתן לראות את נהר Calvao.

כביש התצפיות מוביל אותנו לכפר הררי נידח בשם Ermido שהמדינה בו גרמה לי לאבד 10 שנים מחיי. ירידות מטורפות סיבובים מאוד זוויתיים. אם מגיע רכב מולך – כדאי לך להיות אלוף בנסיעה לאחור. בקיצור, שערי הלבין ברגע.

השבילים המפחידים של Ermido הובילו ישירות לגשר עץ יפה ומפלון קטן בשם – Cascata de Vardez

ועל המפל הבא לבטח שמעתם – המקומיים קוראים לו Fecha de Barjas ואילו התיירים קוראים לו מפל טהיטי Tahiti Waterfall

האגם האחרון לאותו היום היה אגם Calvao – יום עמוס חוויות עם טעם חזק של עוד.

למחרת שמנו פעמינו לכפר ששמו Terras De Bouro כפר עם כ-7000 תושבים, יושב ממש על הגבול עם ספרד בצפון. ועל גדת נהר ה– Homem.

בכפר בזיליקה מדהימה . כמו בכל מקום דתי ומפואר – התקרה מהממת. רוב הריהוט מצופה זהב והמבנה מתפרש על מספר מבנים.

ואז גילינו אותם – שני אנשים שהלכו על הברכיים עד הבזיליקה לקיים איזה נדר שנדרו. הסתכלתי מקרוב ולשניהם היו בריכות על הברכיים. איזה מזל !!!

מ-Sao Bento המשכנו צפונה לעבר Terras de Bouro.

הגענו לכפר/עיירה השוכנת בין הרי שמורה מיוערים. הבתים כבר שונים. לא עוד בתי גרניט – בתי בטון ומלט אבל…..היה שם עוד משהו. ב-tourist information גילו לנו שעל גדת הנהר יש מסלול הליכה מעץ passadicos. זה די קרוב היא אמרה – רק שכחה להגיד שבדרך לשם יש ירידה קשה שאמר כך גם צריך לעלות אותה.

מסלול העץ מורכב על נהר Homem אותו כבר פגשנו בדרכנו יום קודם. הטיילת מורכבת מודרכת גרניט, מסלול עץ ומעבר אבנים בתוך הנהר – עשינו הכל והיה כף. פגשנו משפחות שרחצו בנהר ונראה שמאוד נהנו – אנחנו משום מה תמיד שוכחים את בגדי הים במלון.

הדרך משם הובילה צפונה לכפר Campo de Geres.

לביקור בכפר היו שתי סיבות – הראשונה, הגשר הרומאי העתיק

והסיבה השניה שני מוזיאונים שמאוד מומלץ לבקר. המוזיאון הראשון עוסק בתקופה הרומית בפורטוגל והשני מספר את סיפורם העצוב של הכפרים השקועים באגם vilarinha da Furna. את סיפורם תוכלו לקרוא בפסקה הבאה של האגמים המלכותיים.

אגמים מלאכותיים בשמורה – הסיבה ליצירת האגמים היא ייצור חשמל. אנחנו ראינו לפחות שלושה כאלה בשמורה. עשו סכרים בערוץ הנהר ויצרו אגמים מלאכותיים. Cavado River הוא אגם כזה שטחו 1590 קמ"ר. פשוט אגם ענק. באגם ישנן פעילויות תיירותיות של שייט ובילויי חוף רבים. אמנם זה נקרא River Beach Fluvial)) אך כשאין חוף ים של ממש, גם זה יכול להיות פתרון טוב ליום חם.

VILARINHO DE FURNA – סיפור עגום על עוול קשה שנעשה לאזרחים. הצפת העמק נעשתה בשנת 1972, כלומר לפני 50 שנה. כפר ששמו Vilarinho da Furna היה כפר קהילתי , . המתכננים , מלכתחילה תכננו להציף את הכפרים יקנו את השטח בפרטיות מהממשלה.הכפרים שקעו במים במאגר חרוב ההסטוריה שקעה איתם. ניתן לראות את שרידי הכפר רק כאשר מרוקנים את המים לצורך ניקוי. מספרים כי הממשלה העבירה סכומי כסף מזעריים לתושבים שנפוצו לכל עבר בלית ברירה. היום הוקם מוזיאון לזכר הכפרים וניתן לראות מעט מהדברים שהצליחו להציל. האגם שנוצר גדול מאוד והסכר נחשב לאחד המתקדמים.

השמורה ענקית ומלאת הפתעות. בכל פינה מצוי מפל ואנחנו השתדלנו לא לפספס אף אחד וכך הגענו אל התצפית הצופה על הכפר Ermido מגובה 599 מטר

ומפל אחרון ליום זה היה Cascata do Arado

הגיע היום האחרון ב-villa de Geres. עולים על הרכב בודקים מה טרם ראינו באזור והחלטנו ללכת את מסלול PR10. במפת התיירות כתוב שזה מסלול קצר לעצלנים , 4 ק"מ בסה"כ והוא מסומן בבירור. הניסיון שלנו בעבר הוכיח שאין דבר כזה מסומן היטב. וכך יצאנו לדרך

למדנו את המפה, עלינו לתצפית – הבטנו סביב, למדנו את השביל ו…..

צועדים בין סלעים, נחל קטן מצד שמאל, עצי ענק סביבנו ואז נגמר השביל ואיתו השילוט. בודקים מימין, משמאל, מתקדמים ואז מחליטים לחזור להתחלה. בדרך פגשנו עוד מטיילים שגם הם כמונו הלכו לאיבוד. כולנו חזרנו להתחלה. היות והמסלול מעגלי – החלטנו להתחיל כאילו מהסוף. בדרך הלכנו לאורך נהר LAJA ונהנינו מהמפל, עלינו במעלה ההר כדי לגלות שהמפל הגדול פשוט התייבש וחזרנו למכונית. בדרך פגשנו את שאר המטיילים שסיפרו לנו שהצליחו למצוא את המסלול באמצעות אפליקציות Trails – מייד הורדנו אותה לפעמים הבאות.

ולסיום – בשבוע בו היינו בVila de Geres התקיים בכפר פסטיבל המציין את יום הקדושה הפטרונית של הכפר. הפסטיבל נמשך 3ימים ובעיקר לילות מלווה תהלוכות דתיות, הופעות חיות, להקות פולקלור והרבה ריקודים ובירה. מספר תמונות מסוף השבוע המיוחד.

העיירה ג'ימראייש נמצאת בצפון מערב פורטוגל במחוז מינהו. המלך הראשון של פורטוגל, אפונסו אנריקה ה-1 נולד בה והעיירה מאוד גאה הייחוס זה.

היה בה ישוב כבר בתקופה הכלקוליתית (שלהי הפרה-הסטוריה) ויש בה גם שרידים רומאיים. העיר קשורה לזהותה והיווצרותה של פורטוגל. מרכז העיר העתיק מיוחד במינו. קשתות המחברות בין הרחובות הצרים והמיוחדים, בעיר ישנה אוירה רגועה ושונה. הסתובבנו הרבה כך סתם ברחובות הצרים והנעימים לספוג את האווירה המיוחדת בעיירה זו.

Igreja de Senhora de Oliveira – המלאך השומר של העיר . בלב העיר נמצאת הכנסייה Nossa Senhora Da Olivera. מקום פולחן מהמאה ה-10. ראשיתו – מנזר. במאה ה-14 החלה לפעול במקום הכנסיה. בניה גותית הכוללת גם מרכיבים מנואליים. התקרה עשוייה מעצי ערמון.

הגענו לקראת פסטיבל הקשור לכנסיה כאשר נשים מהעיירה יוצרות ציור הבנוי מנסורת צבעונית ברחוב המוביל לכנסיה ועל מנת שהנסורת לא תעוף ברוח, הישקו אותה כל היום במים מתוך משפכים. על דרך ססגונית זו ילכו המאמינים לכנסיה ביום הפסטיבל.

בית הבישופים, נקרא היום ארמון הדוכסים של ברגנסה ( Paco dos Duques de Braganca). אחוזה מימי הביניים שנבנתה במאה ה-15 על ידי דוכס ברגנסה הראשון. שימו לב לויטרזים היפים שבלונות.

הבית מכיל אוצרות אומנות מכל רחבי העולם וכמובן חדר מלא בכלי נשק קרים.

תקרות הארמון נבנו בצורה מיוחדת מעצי ערמון ומזכירים בצורתם סירה הפוכה.

והיא הביקור – תצוגה מרשימה במיוחד של שטיחי קיר ענקיים.

ברחבי העיר פזורות עוד כנסיות רבות ויפות. כנסיית הרחמים, הבזיליקה של סאו פדרו , המזרקה של praca de Toura ועוד.

טירת ג'ימאריש – Castelo. נבנתה במאה ה-10 כדי להגן על העיירה והמנזר מפני התקפות של מורים ונורמנים. הטירה מוקפת 8 מגדלים מרובעים. 200 שנה אחרי שהוקמה – הורחבה על ידי הנרי מבורגונדי. כאשר ביקרנו היתה הטירה סגורה לרגל שיפוצים ויותר רק לצלם מבחוץ.

אחרי יום טיול מהנה ביקשנו לשבת ולשתות קפה כאשר פגשנו מכר ותיק – התרנגול מברסלוש.

Penha – הר פנייה Monte de Penha

הר בגובה 617 מטרים שנמצא בקצה דרך מתפתלת של 7 ק"מ מהעיר ג'ימאריש. אל ההר מומלץ לעלות ולרדת עם הרכבל בשל הנוף היפה הנשקף בדרך. הדרך מהעיר להר ארוכה יחסית – מעל 10 דקות אבל ממש שווה.

ההר עצמו משלב אלמנטים של טבע ודת והוא אתר נעים כשלעצמו. המיוחד בהר הוא בולדרים ענקיים של גרניט( שאמנם ראינו כבר דומים להם ( אם ב – Monsanto או בשמורת הטבע Serra da astrela ) ששולבו בשבילים ובמדרכות באופן יוצא מהכלל.

בראש ההר ניצבת כנסיה מיוחדת ובריכות המים המוליכות אליה ומשטח ענק של דשאים, ומקומות רבים לפיקניק. זהו בהחלט עוד אתר המזכיר את אתר Bom Jesus, לא גדול ומיוחד כמוהו, בעיקר בצד הדתי אך בהחלט נותן מקום מצויןן למנוחה

חניה – בעיר ג'ימראיש ישנו סופר ענק ששמו. הMercadona שממש קרוב למרכז העיר (10 דקות הליכה). יש שם חניה ענקית ללא תשלום וכשתחזרו מזיעים מעט ביום חם שווה להיכנס לשם אם לא לקניות אז אפילו לראות את הסדר והניקיון במקום.

העיירה שוכנת לגדות. נהר LIMA. העיירה היתה תחנת עצירה מועדפת עבור עולי הרגל בדרכם לסנטיאגו דה קומפוסטלה. בלב עמק לימה שוכנת העיירה. הרוזנת תרזה דה לאו (פסילה מוצב בכניסה לעיר) העניקה צ'רטר לעיירה וקראה לה בשם טרה דה פונטה.

פדרו הראשון ביצר את העיר בחומה והפך אותה לעיר מבוצרת עם תשעה מגדלים, שניים מהם שרדו עד היום. באחד המגדלים שוכן Tourist information.

לגשר שהעניק את שמו לעיירה הייתה חשיבות מאוד גדולה. הדרך היחידה לחצות את הנהר בבטחה. גשר זה נבנה על ידי הרומאים. גשר זה משמש בימים אלה הולכי רגל בלבד. האגדה מספרת שבשנת 137 לפנה'ס כשגדוד רומי עבר לראשונה באזור היו החיילים משוכנעים שנהר לימה הינו נהר השיכחה LETE. במיתולוגיה מסופר שמי שנכנס לנהר שוכח את כל חטאיו.לרוע המזל, החיילים זכרו היטב את כל חטאיהם גם לאחר שחצו את הנהר.

העיירה מלאה פסלים המתארים את חיי היומיום

PARQUE TEMATICO DO ARMADO – גן מאוד מעניין המארח מדי שנה את פסטיבל הגנים הבינלאומי. משתתפים בתחרות 12 אמנים היוצרים גינות ארעיות בנושא מסויים. באוקטובר מכריזים על הגינה המנצחת שתישאר עד לתחרות שבשנה אחרי.

כנסיית – MATRIZ PONTE DE LIMA הכנסייה המרכזית של העיר

הסמטאות צרות ומתפתלות והרחובות הראשיים מקושטים באזוליאוש ופסלים שונים.

באחת הקפלות הוצגה תערוכת ציורים שעוסקת בנשים, המשך התערוכה הוצג ב-tourist information. תערוכה מדהימה ועוצמתית.

אז אחרי שטיילנו בסמטאות, שוטטנו בגנים היפים, טיפסנו למגדל וירדנו ממנו, שוטטנו בשוק המקומי – כל מה שנשאר לעשות היה להיכנס למגרש המשחקים ולנוח על הספסל.

עיירה חקלאית הידועה בעיקר בזכות ייצור כלי הקרמיקה האופייניים לה ומלאכות היד המפותחות באזור. קליעת סלים , קרמיקה וכמובן תרנגולים

FEIRA DE BARCELOS – השוק הכי מפורסם בפורטוגל והכי גדול. מתקיים לאורך מספר רחובות מדי יום חמישי. לשוק זה מגיעים מכל רחבי פורטוגל וביום שאנחנו ביקרנו שם התרשמנו שהגיעו מספר אוטובוסים מצרפת.

כנסיית ישו הטוב של הצלב -SENHORA BOM JESUS DA ERUZ

במקום שבו עומדת הכנסייה התרחש לפי האמונה, בשנת 1504 אירוע מסתורי של התגלות צלב עשוי אדמה שחורה.מתוך אמונה בסימן האלוהי נבנתה במקום קפלה קטנה. במאה ה-18 נבנתה באותו המקום הכנסיה הנוכחית משילוב של גרניט עם סיד כדי לייצר צורות בארוקיות איטלקיות. פנים הכנסיה מתומן, קירות עבים וכיפת גרניט שקורה 10 מטר. בכנסיה עבודות עץ מגולפות מוזהבות. מקושטת האריחים אזוליאוש מהמאה ה-18. בתחילת מאי מתקיים במקום פסטיבל דתי חשוב בשם "פסטיבל הצלבים".

גן הפרחים ליד הכנסייה -הגן מעוצב בצורות גיאומטריות ומשלב בתוכו שלל פרחים בצבעים שונים.

התרנגול מברסלוש – סמל לאומי של פורטוגל

האגדה מספרת שבעיר התרחש פשע שהדאיג את התושבים ולא נמצא חשוד במעשה. צליין ספרדי שהיה בדרכו לסנטיאגו דה קומפסטולה הפך לחשוד העיקרי בשל היותו ספרדי. איש לא האמין לדבריו כי הוא היה בדרכו למלא מצוות עליה לרגל ובמשפט בזק נמצא אשם ונידון למוות. החשוד ביקש לראות שופט וכך היה. הוא הובא לפני שופט כאשר זה אירח בביתו את חבריו עם ארוחה שופעת כל טוב ובעיקר תרנגולים צלויים. החשוד ביקש לשכנע את השופט בחפותו אך נכשל. בצר לו אמר לשופט – על מנת להוכיח את חפותו, בזמן שתניחו את החבל על צווארי – יקפוץ התרנגול התלוי מהצלחת ויתחיל לקרקר." השופט פרץ בצחוק ושלח אותו לגרום. כאשר שמו את החבל על צוואר החשוד – קפץ התרנגול והחל לקרקר. השופט ראה בכך סימן אלוהי וציווה לחון את החשוד. עולה הרגל שוחרר והמשיך בדרכו. שנים לאחר מכן חזר לברסלוש והקים צלב אשר מוכר עד היום הצלב של איש התרנגול.

אתר ארכיאולוגי מהתקופה הרומית

האתר ממוקם על ראש גבעת סאו רומאו מעל עמק נהר ה-AVO. אחד האתרים הארכיאולוגיים המדהימים בפורטוגל. CITANIAS משמעותו כפרים מבוצרים. מדובר באחד הכפרים המבוצרים , כנראה הגדול ביותר ,המשתרע על 3.8 דונם בגבעות הקלטיות.

מעריכים שתחילת ההתיישבות הייתה לפני 2500 שנה. האתר היה מיושב משנת 300 לפניה"ס ועד שנת 300 לספירה. אתר זה היה המעוז האחרון של הקלטיבריאנים נגד הרומאים הפולשים. בזמן החפירות נמצא בית מרחץ מלפני הספירה עם פתח אבן מעוצב.

האתר נחפר בשנת 1875 ונמצאו בו יסודות והריסות של יותר מ-150 בקתות עגולות, מלבניות ואליפטיות מקושרות על ידי שבילים מרוצפים למערכת חלוקת מים. כולם מכוסים בקירות מגן.

במהלך החפירות נמצאו שרידים ארכיאולוגיים המתאימים למה שהיה ידוע על מבנים קהילתיים

נקודות השיא של החפירות היה מציאת בית קברות וצלב בכניסה אליו

למול בית הקברות עומדת כנסיה שנבנתה בשנת.1800 ופעילה עד היום. ביום שביקרנו באתר התקיים שם טקס דתי.

החפירות באתר טרם הסתיימו – הארכיאולוגים הצליחו לשחזר מספר בקתות כדי להדגים כיצד חיו בתקופה זו.

אם אתם בסביבה – לכו לראות. שריינו לעצמכם 3 שעות – זה ממש שווה את זה.

BOM JESUS

אתר קתולי קדוש השוכן על מורדות הר אספיניו במרחק 5 ק"מ מהעיר בראגה. האתר נחשב לאחד מאתרי העלייה לרגל המרכזיים והחשובים בפורטוגל. האתר כולל קפלות קטנות, גרם מדרגות בן 586 מדרגות , טוב לבריאות , והרבה רחבות עם מים בין גרם אחד למשנהו.

בתחילת הדרך ניצבות הקפלות העגולות, עמודים בצורת ברגים וצלב בתחילת המדרגות.

הגינון במתחם מושקע – גינות פרחים מסוגננות בצורת גני ורסאי וחורשות עצים מצלות לטובת הקהל הרב המגיע למקום. המדרכות מסוגננות והמוטיבים המופיעים בהם מאוד מושקעים.

את הכנסיה מרכיבים מספר מבנים. בתוכה הקישוט מוזהב, כאשר הגענו לכנסיה התקיימה בה חתונה וכך היינו כולנו עדים לטקס המרגש.

סביב הכנסייה ישנו פארק רחב ידיים – אגם גדול ושייט סירות, פינות חמד מוסתרות ושבילי טיולים. משפחות רבות מנצלות את הפארק לפיקניקים ובילוי עם הילדים

כדי להקל על הצליינים המבוגרים הבאים לאתר נבנה במאה ה-19 הפוניקולר. קרון הדומה לכרמלית שלנו העולה ויורד על כבל. הזווית ממש תלולה.

שווה לנסוע ולבלות שם יום. קחו סל פיקניק ותיהנו. המקום ממש יפה.

מחוז Minho הינו חלק מצפון פורטוגל . השם ניתן לאזור בגלל נהר Minho העובר באזור. מקור הנהר מתחיל בספרד, גליציה, אורכו 300 ק"מ עד שהוא נשפך לאוקיינוס האטלנטי. האזור מדהים ביופיו עם מגוון ביולוגי של שיחים ועצים ומינים רבים של בעלי חיים.. באזור זה מייצרים את ה-Vino verde המפורסם וכמובן הוא אידאלי לייצור יינות לבנים, יינות מבעבעים וברנדי. מחודש אפריל ועד סוף ספטמבר עמוס האזור התיירים, עליות לרגל, מסיבות יין ועוד פסטיבלים שונים. למי שמתכנן לטייל באזור בחודשים אלה מומלץ להזמין מקומות לינה כבר בראשית השנה כי מקומות האירוח מלאכים עד אפס מקום.

את ביקורנו במחוז מינהו התחלנו בעיר BRAGA בירת המחוז

אחת הערים העתיקות באירופה – בת כ 2000 שנה. העיר ה-3 בגודלה בפורטוגל. מלאת סמטאות עתיקות וצרות, כיכרות רבות עטורות פרחים, פארקים גדולים ובנים מלאי עצים רחבי נוף. בעברה הייתה עיר דתית מאוד ולכן בכל קרן רחוב תמצאו כנסיה, קפלה, מנזר או סתם חלון עם קדוש כלשהו. לאורך כל השנה מתקיימים כאן עשרות טקסי דת ופסטיבלים שונים. העיר העתיקה מאופיינת בעשרות בתי קפה ומסעדות, ברים, פאבים, חנויות אופנה.

בשנת 1973 הוקם בעיר סניף של אוניברסיטת מינהו שנחשבת לאחת הטובות בפורטוגל ובנוסף קיימת שלוחה של האוניברסיטה הקתולית.

היסטוריה בקטנה –

נוסדה על ידי הרומאים לפני 2000 שנה תחת השם Barcara Augusta בעמק נהר Cavado. העיר כונתה עיר הבישופים ו-רומא של פורטוגל והייתה מרכז דתי ותיאולוגי של הכנסיה הרומית הקתולית. בראגה נכבשה על ידי הוויזיגותים, בהמשך על ידי המורים ואחר כך שוחררה על ידי אפונסו הראשון. העיר עברה עוד מספר פעמים מיד ליד שוחררה סופית על ידי פרננדו הראשון בשנת 1040. הכנסיה שלטה בעיר ביד רמה ובמאה ה-12 קיבלה מעמד ארכיבושופית על כל חצי האי האיברי. במהלך המאות נבנו בה כנסיות רבות ומבני ציבור שמומנו על ידי הכנסיה. במאה ה-20 בשל לחצים אורבניים ודמוגרפים פרצה העיר והתאימה עצמה לצרכים החדשים. שכונות רבות נוספות, כבישים רחבים, שדרות עטורות עצים ופארקים ציבוריים,

הקתדרלה של בראגה – Se de Braga

בנייתה החלה בשנת 1070 באתר של כנסיית סנטה מריה הקדושה שנחרבה על ידי הערבים. הבניה נמשכה עד המאה ה-18. המתחם כולל מספר קפלות ומוזיאון של אוצרות נוצרים. כדי להיכנס לקפלות יש לרכוש כרטיס משולב לכניסה בסך 5 אירו. ניתן להיכנס רק בסיורים מודרכים. מפתחות הכניסה לקפלות השמורות

קפלת המלכים – קבורים בה הוריו של מלך פורטוגל הראשון

קיימות קפלות נוספות. קפלת הקתדרה ששימשה כבית דין בו התכנסו הכמרים בראשות הארכיבישוף לדון בעניינים חשובים, קפלת המקהלה ובית האוצר.

הקתדרלה עצמה , הכנסיה נוצצת בזהב. הכל מרשים וגדול ומשדר עוצמה כוח. המדהים בכנסייה עצמה הם שני עוגבים הבנויים בה. נקרא להם – עוגב 1 , עוגב 2. עוגב 1 – בעל 1100 קנים. מנגן מדי יום ראשון בשעה 11.30 בזמן המיסה. מנגן עליו נגן מקומי. עוגה 2 – בעל 2100 קנים. מנגנים עליו רק פעם בשנה וגם אז רק נגן בעל שם עולמי לרוב מאוסטריה,. פעם בנה מתקיים בבראגה פסטיבל העוגב. פסטיבל שמושך אליו מבקרים רבים. בהזדמנות זו מנגנים שני העוקבים בו זמנית.

קירות הכנסייה מרוצפים באזוליאוש מדהימים – כולם עבודת יד ובחלונות ויטראזים

גן סנטה ברברה – גן פרחים בסמוך לקתדרלה. הגן מעוצב בצורות הנדסיות ומשלב בין ורדים, ציניות ,דליות, גומפרנות ועוד

שער Porta Nova – שער הניצחון מקשט את הכניסה המערבית לחומה של העיר מימי הביניים. נפתח בשנת 1512 ושימש באופן מסורתי להצגת מפתחות העיר לנכבדים שבאו. השער הנוכחי מתוארך לשנת 1772 – אז נפרצו חומות העיר העתיקה ונבנו שכונות חדשות.

Ponta do Idolo – אתר עתיק מהתקופה הרומית.

ועוד ת של כנסיות מרשימות

שני גנים שמאוד הרשימו אותנו היו – Parque do Ponte. הפארק ממוקם בקצה שדרת liberdade. מקום שנעים לטייל בו. אחר הצהריים מתקיימים ירידים קטנים של תכשיטים , פירות ומאפים ובערבים מופיעות להקות, הרכבים וזמרים. הכי מצא חן בעיני – משחק השחמט הגדול על הדשא.

והגן השני -CAMPO. NOVA

ולא נסיים בלי השוק העירוני המדהים – MERCADO MONICIPAL

יין הפורט (Port Wine) – פורט הוא יין מתוק ומחוזק. היין מיוצר בחבל היין אלטו דורו בפורטוגל בלבד. ביין 20% אלכוהול (יין שולחני מוגדר עד 15% בלבד). מקור היין כאשר סוחרים אנגלים חיפשו תחליף ליינות בורדו בזמן המלחמה עם צרפת במאה ה-17, משם לקוחים רוב השמות של יינות הפורט ( Sandeman, Grahms Taylors, Calem, ). בתהליך עצמו, עוצרים את תהליך התסיסה ע"י הוספת ברנדי (מזיקוק של ענבים) וכך נשמרת המתיקות הגבוהה וכמובן שגם תהליך זה התגלה בראשיתו באופן מקרי. קיימים סוגים שונים: ruby, Tawny ווינטג'. היום ישנם גם יינות פורט לבנים. הכרמים והיקבים עצמם של יינות הפורט נמצאים בעמק נהר הדורו, כאשר מרתפי האחסון נמצאים בעיר פורטו או יותר נכון בפרוור שלה, וילה נובה דה גאיה. חלק גדול מהתיירות בפורטו וסביב אפיק נהר הדורו עוסק ביין הפורט, ביקור בכרמים, ביקבים, במרתפי היין, ברכישת יינות פורט וכמובן בשתיית פורט במקומות השונים.

יקב Sandeman – זהו אחד היקבים הגדולים והמוכרים. האחוזה בדורו נקראת Quinta Do Seixo. האחוזה בת למעלה מ-100 שנה. מרתפי היין נמצאים בוילה נובה דה גאיה. סמל החברה הוא גבר עם כיפה המכונה "הדון" לבוש בשכמיית סטודנטים פורטוגזית וכובע רחב בסגנון איברי מסורתי. האחים גורג ודיוויד סנדמן מפרט הקימו את החברה בשנת 1790. היקב נשאר משפחתי עד 1979 בה נרכש ע"י חברת סיגרם בשנת 2001 נמכר בשנית לריקארד. היום היקב מייצר יינות שרי, פורט, וברנדי. הפורט המיוחד שלו, סנדמן פורטו טאוני בן 50 שנה.

ביקור ביקב SANDEMAN –

החלטנו לערוך ביקור במרתפי היין של חברה זו, היות וכבר היינו בעבר בסיור במרתפי חברת Grahms. דרור היה בביקור שבוע וביחד איתו הזמנו סיור מודרך באנגלית. קיבלה אותנו בחורה צעירה חמושה במשקפים ובחליפה המסורתית שהיא בעצם הלוגו של יקב סנדמן. האווירה מחשמלת, המרתפים חשוכים, מוארים פה ושם ולעיתים נורה כל שהיא שולחת קרן של אור. השקט לא מופר.

המדריכה מדקלמת, אנחנו מקשיבים ולאות ממנה מתקדמים הלאה במרתפים החשוכים. פה ושם המדריכה שואלת שאלות… אנחנו שותקים. מתקדמים הלאה. הסיור הסתיים עוברים לקטע לו כולם בעצם מחכים… טעימות. לפנינו על השולחן 3 כוסות לכל אחד פורט לבן, ושניים אדומים. אנחנו טועמים, נותנים הערותינו וממשיכים לבא בתור. היה נחמד

, אנחנו יוצאים כמובן דרך חנות היקב, הפעם לא קונים כי 3 חודשים עוד לפנינו.