כבר בכניסה מבינים שהגן הוא משהו מיוחד – שערי שייש מפוסלים , מרחבים גדולים ולכל מקום שמגיעים יופי מדהים ומרחבים.

במרחק 15 דקות מאובידוש ובמרחק שעה בלבד מליסבון נמצא גן העדן האולטימטיבי. הגן ממוקם בחוות Quinta dos Loridos והוא הוקם על ידי אספן האמנות Jose Berardo. הגן נוצר בשנת 2001 במחאה נגד הרס פסלי הבודהה הענקיים של באיירן שבאפגניסטן על ידי הטליבאן. הפסלים שהוחרבו , פסלי ענק שעוצבו בסלע במאה ה-6 פוצצו בהוראת הטליבאן כמו שאר הפסלים בעיר תדמור שבסוריה. בעקבות ההרס והוונדליזם שהגיעו אנשי הטליבאן החליט האספן ליצור גן של שלום ומדיטציה. זה איננו גן דתי – הגן הינו מחווה לתרבויות ודתות אסייתיות שונות ולאחריה נוספה גם יבשת אפריקה

הגן משתרע על 35 דונם ומרכזו בגרם המדרגות המוביל אל בודהה זהב ענק ושוכב.

במעלה המדרגות יושבים בודהה מזהב המהווים משמר כבוד לענק השוכב ואליהם חוברות נשות תאילנד החסודות.

מול גרם המדרגות נמצא אגם בסגנון יפני ובו שוחים דגי קויה מוזהבים מסוגים שונים וגם צבי ים קטנים שניתן לראות משתזפים על הסלעים.

ברחבי הגן מספר אגמים שלאורכם שדרות עצים ובין העצים עומדים פסלים, מפלים קטנים והרבה פרחי מים בשיא פריחתם.

ממשיכים בגן ומגיעים לצבא חיילי הטרה קוטה שעוול עשו לו אנשי היקב – הספונסרים של הגן, כאשר צבעו חלק מהם בצבע הסגול של היקב. לידם הסוסים, חלקם דוהרים וחלקם יושבים.

בתוך הגן מפוזרים פסלי אריות ודמויות מתרבות סין ליפן ושלל פגודות מרהיבות.

ואז מגיעים אל האגף החדש של יבשת אפריקה. פשוט בנו כאן ג'ונגל מדהים של חיות הבר האפריקאיות. האגף עדיין לא גמור אבל כבר ניתן להתרשם מההשקעה והיופי.

ואז מגיעים לאגף הפיסול – כבר הזכרנו שהגן הוקם על ידי אספן אמנות שיש לו גלריה לאמנות מודרנית בליסבון. בגן מתקיימות תערוכות מתחלפות ויש גם תערוכות קבועות. אני אהבתי את אגף הפיסול בחלק האפריקאי ואני בטוחה שתסכימו איתי.

אהבתם ? אנחנו מאוד !!! אם אתם בפורטוגל – עשו מאמץ לבקר.

מעט מידע שימושי -כניסה עולה 6 אירו, רכבת – 6 אירו. יש בית קפה במרכז הגן דוכני קפה וגליה מפוזרים בתוכו. שירותים נקיים במספר מקומות.

לכו ותראו שלא תצטערו.

ליירה היא עיר שוכנת במרכז פורטוגל במחצית הדרך בין ליסבון ופורטו. עיר עתיקה עם מסורת קשה של כיבושים ופלישות, מלחמות בלתי פוסקות. ליריה נכבשה לראשונה בשנת 1135 , תחילת המאה ה-12 על ידי המלך הפורטוגלי הראשון -אפונסו הראשון. הוא זה שבנה את הטירה כדי להוות מעין זקיף מתקדם בשרשרת הביצורים לקראת כיבוש סינטרה ליסבון.

טירת העיר יושבת על גבעה ובולטת מעל נוף העיר. הטירה מהווה סמל להיסטוריה של העיר.

בתוך החומות המרשימות ניתן להבחין בעקבות של הכיבושים השונים של העיר. החל מהמבצר הצבאי ועד ארמון המלוכה. במאה ה-14 הטירה היתה מקום מגורים זמני של המלך דיניס ובמיוחד של אשתו איזבל. מיקום הטירה והנוף הנפלא גרם למלכה סנטה איזבל להתאהב במקום.

נסענו לליירה על מנת לראות את המבצר (Castelo) המיוחד שלה. בעודנו מחפשים דרך לעלות למעלה לגבעה עם הרכב, חולף מעלינו הפוניקולר (קיים בפורטוגל בהרבה מקומות הנמצאים על הר או גבעה גבוהה ומאפשרים לחנות עם הרכב למטה ולהגיע באמצעותו למקומות גבוהים יותר). קרון זכוכית, כעין מעלית וממנו מנופף מישהו לשלום. הבנו מייד שלא צריך לטפס עם הרכב. ירדנו למטה, חיפשנו את מקום יציאת הפוניקולר ועלינו איתו למבצר.

שילמנו כניסה, קיבלנו מפה והסברים ויצאנו לראות את המבצר. ראינו עד היום, כמעט חמישה חודשים, המוני מבצרים. המבצר הזה היה מאד מיוחד ובנוסף לזאת מונגש ומאד נוח להסתובבות וכולל מדרכות מצוינות ומעקות בטיחות, מה שלא קיים בכל מקום . בעבודות השיפוץ שנעשו בטירה שופצה גם הכנסייה שהיתה בתוך המבצר.

הארמון והטירה די שלובים זה בזה. למעשה מהמבצר נשארו החומות ואילו הארמון שופץ במאה ה-19 וניתן לראות איזה מקום מדהים הוא היה – כמו הקשתות בתמונות שלמטה , גילופי העמודים ועוד.

בתוך המבצר נבנה מוזאון קטן שבו מוצגים כלים וממצאים שהתגלו במקום בזמן החפירות והשיפוצים שנעשו .

המתחם עצמו משלב בין הארמון לבין הטירה. לסיכום, המתחם מאד יפה, אם אתם באזור החנו את הרכב בחניה של הפוניקולר ותקדישו שעה קלה למקום המיוחד הזה.

PORTO DE MOS

נכנסנו למקום היפה הזה די במקרה. נסענו על הכביש ופתאום ראינו מצודה מיוחדת במינה בולטת על פני השטח. הכלל שלנו בטיול הוא – אם רואים משהו יפה – נכנסים . אז נכנסנו

אתם יכולים לראות מה משך את עינינו – צריח המבצר. עשוי רעפים ירוקים. מעבר לצריח, המבצר היה במצב טוב עם פיתוחים מדהימים מגילופי שייש מעניינים. הטירה היתה בראשיתה מבצר שתפקידו היה לשמור על הנתיבים הראשיים עליהם שולטת הגבעה. מעריכים שנבנתה בשנת 1200. הוקמה על מגדל שמירה מוסלמי. גם היא כאחרות, נכבשה מספר פעמים על ידי כוחות שונים. זו הסיבה שניתן לראות בו סגנונות בניה שונים. המלך דום דיניס העניק לאשתו את המבצר במתנה וקישט אותו בשני הצריחים עם הגימור הקרמי הירוק.

בשנים האחרונות הפכה הטירה למבנה המארח קונצרטים, הופעות חיות ותיאטרון ולכן הפכו אותה לנגישה כולל מעקות ומעלית לנכים.

הכפר היה בעברו אתר רומי ואולי זו הסיבה לפסל האביר בכניסה לכפר

זרה (נצרת) – Nazare

עיר דייגים שעדיין שומרת על מסורת הדייג שלה עם מסעדות דגים מעולות ואני אומרת מניסיון – אכלנו שם את הדג הטעים ביותר שאכלנו בפורטוגל.

העיר נזרה אף היא נמצאת בין הבירה ליסבון לעיר פורטו, קרובה יותר לליסבון. העיר יושבת על חופו של האוקיינוס האטלנטי. במסע שלנו לפורטוגל, מאז עזבנו את הדרום, למעשה לא פגשנו כלל את האוקיינוס האטלנטי, היינו בעיקר במקומות המרוחקים מהים, בתוך המדינה. להגיע לנזרה זה ממש כמו להגיע לעולם אחר ושונה.

נזרה עיר לצעירים בעיקר. העיר מלאה תיירים שבאים בעיקר לחופים הארוכים והיפים שלה. מפורסמת בגלי הענק ובחורף מתקיימת כאן אליפות העולם בתפיסת גלים. מול הים, מצד ימין הנוף המפורסם של עזרה – סיטיו – סלע ענק היורד ישירות אל תוך הים. אל החלק העליון של העיר עולים בפוניקולר ויורדים ברגל – לא מעט מדרגות אבל הנוף מדהים.

היינו בנזרה פעם בחורף ופעם בקייץ – בחורף כמעט עפנו לים מעוצמת הרוחות ובקייץ נהנינו לשבת על החוף וללקק גלידה. עצה ממני – סעו בקייץ!!!!!

אברנטש – עיר במחוז סנטרם במרחב מדיו טז'ו Medio Tejo במרכז פורטוגל, צפונית לבירה ליסבון. העיר שוכנת על תל בגובה 800 מטר. פירוש השם אברנטש מהמילה הלטינית Aurantes – זהב והכוונה למשקעי הזהב לאורך נהר הטז'ו. העיר מילאה תפקיד חיוני בימי הרקונקיסטה ובתקופה המודרנית במלחמת חצי האי בין נפוליאון לכוחות הפורטוגזים-האנגלים. הוקמה לראשונה על ידי שבטים קלטיים בשנת 300 לפנ"ס , נכבשה על ידי הרומים, בהמשך על ידי המורים שבנו כאן את המבצר כנראה במאה ה-12 שלאחר מכן נכבש על ידי המלך אפונסו אנריקש.

טירת אברנטש Castelo de Abrantes – שולטת על העיר מגובה 250 מטר והיא חלק מקו הביצורים על נהר הטז'ו. נבנתה במאה ה-12 על ידי הטמפלרים והיתה חלק מקו הביצורים שמצפון לנהר הטז'ו. לאחר הכיבוש מחדש הנוצרי הורה מלך פורטוגל לבצר את הטירה ולהוסיף לה חומות הגנה. העבודות נמשכו עד המאה ה-14. המבצר עצמו לא נשאר הרבה אך נראה שלו המשיכו בחפירות ניתן היה לגלות עוד שכבות רבות.

טירת אברנטש – palacio dos governadores – במבצר היה ארמון מלכותי שבו חיו דום ז'ואאו השני חסום מנואל הראשון במשך תקופה ארוכה עם משפחותיהם.

את הטירה מקיפים גנים מאוד יפים הבנויים בה ה מפלסים. בתוך הגנים בריכת מים בהם שטים אווזים המצפים שתיתן להם מעט אוכל. ניכר היה שניתנה לגנים אלה תשומת לב רבה. מגוון גדול של פרחים , שיחים ועצים מפינות נוי רבות.

בקצה הגן – על המצוק למול הנוף של נהר הטז'ו נמצאת נדנדה Swing . ניתן היום למצוא בפורטוגל במספר מקומות נדנדות כאלה מושכות תיירים להצטלם איתה. ומי לא רוצה לחזור למספר רגעים לילדות ?

כנסית סנטה מריה של הקסטלו Igreja De Santa Maria'. נמצאת בתוך מתחם המבצר. כנסיה גותית שנבנתה במאה ה-14. כנראה על חורבות מקדש רומי. הכנסייה איננה פעילה. כיום היא משמשת מוזיאון של משפחת את ידה שהיה ראש העיר אברנטש . נמצאים בה קברים מקושטים של המשפחה משנת 1500, ציורים רבים וענתיקות רומיות.

היה עוד המון מה לראות בעיירה היפה הזו אך ארובות השמיים נפתחו וגשם סוער נחת על ראשינו בשמחה וששון. מטריות כמובן לא היו לנו – אז פתחנו בריצה מטורפת לרכב ואתם כבר יודעים איך הגענו…..

לפני שנוגעים בשלושת המקומות החשובים האלה חשוב לומר מספר מילים על מקומה של הדת הקתולית בפורטוגל. לנצרות תפקיד מכריע בעיצובה של פורטוגל ועד היום היא ממלאה תפקיד חשוב בחיי היומיום של האזרחים. בכל כפר, עיירה ועיר נמצא כנסיות רבות, קפלות וקתדרלות. רוב החגים הם דתיים ומרבית הפסטיבלים – ויש מאות כאלה, עוסקים בנושאים דתיים. כמעט בכל כפר / עיירה ששהינו בהם במהלך התקופה זכינו להשתתף בפסטיבל כזה או אחר שתמיד מתחיל בתהלוכה לכבוד הקדוש המקומי. רבים מאמינים ביד האלוהים, בניסים ובשליחות אלוהית. בארץ הגדולה הזו יש מספר אתרי צליינות – החשוב שבהם העיר- פאטימה ובה נתחיל את הפרק הזה.

FATIMA – פאטימה

על פי המסורת העיר נקראת על שם נסיכה מוסלמית שחיה באזור לאחר כיבושו על ידי הנוצרים. הגירסה המוסלמית מספרת שהנסיכה נחטפה אולצה להתנצר ואילו הגרסה הנוצרית מספרת שהנסיכה התאהבה באחד החוטפים והתנצרה כדי להינשא לו.

פאטימה הפכה להיות אתר עלייה לרגל לצליינים בעקבות אירוע שהתרחש בשנת 1917. לפי המספר – 3 ילדים , רועי צאן, יצאו ב-13 למאי לראות כבשים בגבעות פטימה. לוסיה בת ה-10, פרנסיסקו בן ה-9 וז'אסינטה בת ה-7. לדברי הילדים, בעודם רועים את הצאן היו כמה ברקים ואז הופיעה אישה לבושה שמלה לבנה ועטויה ברעלה, מגובה כמה מטרים והתיישבה על עץ. כפות ידיה היו משולבות כבתפילה סביב מחרוזת תפילה. האשה פנתה אל הילדים הורתה להם לחזור לאותו המקום בחודשים הבאים – תמיד באותו היום, ה-13 לחודש, עד שיגיע המועד שבו תחליט לגלות להם את זהותה. וכך היה. הילדים חזרו כל חודש בתאריך המבוקש. אלא מה? דבר ההתגלות התפרסם וכך בכל חודש הגיעו רבים נוספים עם הילדים. כך זה נמשך חצי שנה. בתאריך 13 לאוקטובר הגיעו 70,000 איש – הגבירה הציגה עצמה "כגבירת מחרוזת התפילה" וביקשה להקים במקום כנסייה. ההמונים האמינו שמדובר במקום – אימו של ישו.

ואכן הוקמה במקום כנסייה קטנה. בחלוף השנים הפכה פאטימה לאתר עלייה לרגל. מספר הצליינים עלה משנה לשנה ובשנות 1932 אישרה הכנסייה לסגוד לגבורה מפאטימה ולהקים שם מתחם צליינות. מאז ביקרו בעיר זו שני אפיפיורים.

מבנה עיקרי – הבזיליקה של גברתנו של המחרוזת . Basilica de nossa senhora de Rosario בזיליקה מאוד מרשימה שבראשה מגדל הפעמון בגובה 65 מטרים

במתחם זה נמצאים קבריהם של שלושת הילדים. פרנסיסקו נפטר בגיל 10 , לוסיה נפטרה בגיל 11 – שניהם הוכרו כקדושים על ידי הכנסייה. הרועה השלישית נכנסה למנזר וחיתה עוד שנים ארוכות. לאחר מותה נקברה במתחם מול שני הקברים האחרים ותוכר כקדושה בשנים הקרובות.

המבנה השני – הקפלה של ההתגלויות והוא נבנה במקום המדויק של ההתגלות ומביא מרפא. והמבנה השלישי הוא בזיליקת השילוש הקדוש . מבנה חדש שנחנך ב-2007. מקום מודרני שנראה כמו אולם כנסים.

בפאטימה קיים פולחן מיוחד של הליכה על הברכיים. שביל ארוך מוביל אל הקפלה של ההתגלויות שאנשים שנדרו נדר ומבקשים שיתגשם, הולכים את כל הדרך על הברכיים. ניתן לשכור במקום ברכיות.

והדבר הכי ביזארי – שריפת חלקי גוף. קיים במתחם אזור שבו ניתן להדליק נרות . המנהג הוא להשליך לאש חתיכות שעווה מגולפות בצורות חלקי גוף שונים. מאמינים שמדובר בסגולה לריפוי. אם מישהו לוקה במחלת לב יזרוק לאש לב משעווה. טוב, מודה שאולי זה הצחיק. אנשים קונים כמויות של נרות חולקים גוף – נראה שמערכת הבריאות קרסה…..

העיר כולה מתפרנסת מאלפי הצליינים. האתר עצמו מוקף בבתי מלון, מסעדות, לחנויות תיירים. הכנסייה הכירה בהתגלות התופעה על טבעית ומעודדת את הצליינים. כאשר ביקרנו במקום היו בו מאות צליינים וגם תיירים. ומה שהכי חשוב זו האמונה …..

BATALHA – בטליה-

שם העיר בטליה- – Batalha משמעותו "קרב". העיר, יחד עם המנזר המפורסם נוסדה על ידי מלך פורטוגל ז'ואאו הראשון כדי לחלוק כבוד לניצחון הפורטוגלי, הלא יאמן , שהתרחש בקרב אלז'וברוטה . הקרב התקיים בין פורטוגל חבילת בריתה אנגליה לבין ממלכת קסטיליה הספרדית. הקסטילינים נעזרו באיטליה וצרפת ומטרתם היתה להשתלט על פורטוגל. קרב חשוב זה ., למרות כל הסיכויים, הסתיים בניצחון מכריע של פורטוגל ובזה הבטיח את עצמאותה של הממלכה.

המנזר נקרא – מנזר מרים הקדושה של הנצחון – Mosteiro de Santa Maria Da Vitoria. מנזר דומיניקני שבנייתו נמשכה 130 שנה. הוכרז כאתר מורשת עולמי בשנת 1983.

האתר מורכב מכמה מבנים – כנסייה, קפלה , קבר החייל האלמוני, הקלויסטר המלכותי, הקפלות הבלתי גמורות, וקבריהם של מספר מלכים

הכניסה הראשית –

הכניסה מלאה מוטיבים דתיים ודמויות מהעולם השמימי ומשמיעים את הנכנסים להיכנס למנזר.

חדר האסיפות – קבר החייל האלמוני

חדר גדול מאוד בו היו הנזירים מתכנסים כדי לדון בסוגיות הנוגעות לחיי היומיום וגם בנושאי אמונתם. היום, בתוך אולם זה נמצאת אנדרטה החולקת כבוד לכל מי שמת בקרבות האומה הפורטוגלית. בשני הקברים באולם, טמונים שרידי חיילים אנונימיים שנפלו במלחמת העולם הראשונה הובאו לקבורה במנזר. ליד האנדרטה משמר כבוד של שני חיילים ואש התמיד דולקת .

הקפלה של המייסד – Capla do funder

לא ניתן לצלם את קברו של המלך רק באמצעות רחפן – אז צילמתי חלקים ואת התקרה. המקום מדהים ביופיו. קברם של המלך ז'ואאו הראשון ואשתו פיליפה גרנדיוזי. הקבר הינו סרקופג עליו מפוסלים השניים אוחזים ידיים. בקיר ממול קבורים הבנים שלהם, ביניהם אנריקה הספן.

עיטורי החלונות והקירות חצובים בשיש בגילופים עדינים ומכניסים, עמודי השימוש עצומים בגודלם ובגובהם והויטרזים נהדרים

בבטליה יש עוד הרבה מה לראות – מוזיאון עירוני המציג את תולדות האזור באמצעות ממצאים רומיים עתיקים, יש את מרכז ההסברה של הקרב המפורסם ויש מסעדה מצויינת מול המנזר ושם אנחנו בחרנו לסיים את הביקור.

אלקובסה – Alcobaca

עיירה קטנה ויפה הנמצאת בשכנות לעיר Nazare. העיר התפתחה העמקים הנהרות אלקואה ובסה ומכאן בא שמה. עיירה הפכה למוכרת וידוא אחרי שהמלך אפונסו הנריקס, המלך הראשון של פורטוגל, החליט לבנות בה כנסייה כדי לחגוג את כיבוש מצודת סנטרל שנחשבה לבל י חדירה. כנסייה זו התפתחה בהמשך למנזר אלקובסה אחד המבנים הגותיים היפים בפורטוגל. כאשר הושלמה בניית המנזר נכנסו לגור בו כ-1000 נזירים. זה נחשב למנזר העשיר ביותר בפורטוגל וסיפורים מאותה תקופה מספרים על חיי נהנתנות שחיו הנזירים.

הקברים של המלך פדרו הראשון ואינש דה קסטרו. שני קברים המספרים סיפור אהבה גדולה וטרגית. רומיאו ויוליה של פורטוגל.

הנסיך פדרו התאהב במשרתת שלו מגליציה – אינש דה קסטרו. הם נישאו בחשאי. משוגע הדבר לאביו, המלך אפונסו ה-4 הורה לרצוח את אינש וילדים. גזר הדין בוצע במנזר סנטה קלרה בקוימברה שם התגוררה אינש. כאשר הפך פדרו למלך ציווה להעביר את גופתה לקבורה במנזר אלקובסה. טרם קבורתה, הלביש אותה בבגדי המלכה והכתיר אותה למלכת פורטוגל. האגדה מספרת שהוא אילץ את כל יועצי החצר לנשק את ידה של הגוויה ולסיום רצח את רוצחי אשתו. הקברים נפלאים. הקבר של המלך נתמך על ידי אריות והקבר של המלכה על ידי יצורים שהם שילוב של בני אדם ומלאכים.

חדר המלכים – מרוצף באני אזוליאוש המספרים את סיפור המנזר מראשיתו. על הקירות נמצאים פסלי המלכים של פורטוגל.

החלל המרכזי שימש באולם הכנסים בו דנו הנזירים בענייני דיומא והגות. האולם בעל קמרונות ועמודים ומאוד צנוע יחסית לשאר האולמות.

הקלויסטר של המלך דיניש – קלויסטר הינה חצר מרובעת המוקפת מארבעת צדדיה מעברים מקורים עם קשתות ובמרכזה גינה בה היו הנזירים עושים מדיטציה או קוראים

המנזר עשוי בטוב טעם – ניתן להתרשם מגילופי העמודים, הפסלים, העמודים הגבוהים והתקרה המדהימה.

ולסיום, נהנינו לראות את שלושת המנזרים. אין ספק שמטרת הבונים היתה לשמר את המבנים לדורות הבאים והאמת – אני קצת מקנאה. מה נשאיר לדורות הבאים ???

אלבדוש – Alvados – עיירה קטנה במרכז פורטוגל. אנחנו לנים כאן בדרכנו דרומה, מסע שהחל בעמק הדורו ויגיע עד ליסבון. אין באזור הזה הרבה לראות ואולי מערות הנטיפים באזור הן הדבר המיוחד. האזור גבעי מאד ולעיתים הררי ואם נוסעים מזרחה לכיוון הים, לעיר נצרת Nazare, יש בדרך מטעי תפוח רבים. יש באזור זה שלוש מערות נטיפים גדולות ויפות:

1. Grutas Mira De Aire – מערה זו היא המוכרת ביותר ואף הגדולה ביותר.

החלטנו ללכת לראות אותה קודם ואולי נוכל אפילו לוותר על השתיים הקטנות יותר. מספר ימים קודם לכן, כדרכנו , התחלנו לבדוק האם צריך לתאם או להזמין תור לכניסה ופשוט לא הצלחנו למצוא מידע באינטרנט. אי לכך, החלטנו פשוט לנסוע לשם ולנסות להיכנס. הגענו בשעות אחר הצהרים, היו מעט אנשים, קנינו כרטיסים ונכנסנו. באזור זה (נקרא אשטרמדורה) סלע הבסיס הוא גיר, מי הגשמים סופגים באטמוספירה פחמן דו חמצני בעוברם את אבן הגיר, הגיר מתמוסס והמים עם המינרלים מטפטפים לאט לאט. כך נוצרים נטיפים (נוצרים מלמעלה למטה) או זקיפים (הנוצרים מלמטה כלפי מעלה).

מערה זו התגלתה בשנת 1947. העומק מגיע ל-180 מטר. תחילת היווצרותה לפני 150 מיליון שנה (היו עוד דינוזאורים). לפני הכניסה למערה יש סרט הסבר קצר ואז נכנסים עם מדריך שמידי פעם עוצר ומסביר (ההסברים היו בפורטוגזית אך ניתן לסרוק קוד בכניסה ולשמוע את ההסברים באנגלית). המערה פעילה כך שמאד רטוב אך מסודרת להליכה עם מעקות בצדדים. (איתנו בקבוצה היו שני תינוקות, ילד קטן ואפילו כלב). המערה עצמה מדהימה ביופייה, נטיפים וזקיפים בכל הצורות והגדלים,

בקצה ההליכה יש מעלית המעלה את המטיילים בחזרה ליציאה (משם יש הליכה רגלית של כמה מאות מטרים ברחוב כדי לחזור לחניית הרכבים). כל הביקור כשעה וחצי. (לנו קצת הפריע שמאירים בפנים באורות צבעוניים אך זה ממש לא מקלקל את החוויה האדירה).

יום לאחר הביקור במערה נסענו לעיר Nazare. נכנסנו לעיירה Porto de Mos כדי לבדוק אילו אתרים כדאי לראות והאם יש המלצות לטרקים. הפקידה היתה מאוד עניינית חבילת ידע רב על האזור ואז הסתבר להפתעתו שבאזור זה, על מנת לעודד את התיירות מקבלים כרטיסיה עם 6 אתרים בהנחה של 15%. כל ששת האתרים מאוד מומלצים. היינו בכולם ונהנינו.

2. Grutas De Santo Antonio –

מערה זו התגלתה בחודש יוני 1955 על ידי שני גברים שעבדו באזור. הם הבחינו שציפור מסוימת נכנסת תמיד באותו מקום וכך גילו את המערה. הגובה המירבי שלה 43 מטר. יש לה ארובה טבעית המאפשרת אוויר בכל חלל המערה ושומר על טמפרטורה כמעט קבועה של 16 עד 18 מעלות במשך כל השנה. הגענו למערה ולא היה איש, רק אנחנו, היינו צריכים לחכות קצת זמן, אותו ניצלנו להתעדכן על דברים מיוחדים באזור ויצאנו למערה עם המדריכה, הפעם באנגלית מצוינת לכעין סיור פרטי.

המערה קטנה יותר אך מאד שונה ומעניינת. בהחלט אסור לוותר עליה .הכול הרבה פחות רשמי ומאד מעניין. כאן לא השתמשו בתאורה צבעונית.

3. Grutas De Alvados –

מערה זו והקודמת שייכות לאותו גוף המפעיל אותן. גם היא קטנה ממערת מאיירה דה איירה. התוואי דמוי המסדרון וחללים עמוקים ביותר של עשרות מטרים, עושה מערה זו שונה מקודמותיה ומעניינת מאד. גובה פנימי עד 100 מטר. מערה זו התגלתה באופן מקרי על ידי אנשים ששמעו קולות נפילה של אבנים. גם כאן הגענו ללא תאום (חשוב לציין כי מערת סנטו אנטוניו ואלבדוש מאד קרובות אחת לשניה). גם כאן חיכינו מעט, זמן שנוצל לשתיית קפה ונכנסנו עם מדריכה לכעין סיור פרטי. מאד נהניינו.

לסיכום. אנחנו ממליצים לבקר בשלושת המערות. נראה שאין צורך לתאם, פשוט להגיע. המערות מאד שונות זו מזו ולכן כדאי בהחלט לבקר בשלושתן. בכל מקרה בכניסה יש בית קפה אם צריך לחכות מעט וכמובן שירותים. אז … קדימה. מי שנמצא באזור זה, זה שווה.

טירת אלמורל – Castelo de Almourol

הטירה בנויה על אי באמצע נהר הטז'ו. כדי להגיע אליה יש להמתין לסירה – לשלם 2 יורו והפלגה קצרה ואתה בטירה. הטירה נבנתה במאה ה-12 על ידי גואלדים פאיש ראש מסדר הטמפלרים. הטירה נשמרה כמעט בשלמותה, מקיפים אותה 10 מגדלים עגולים והיא נראית לקוחה מהאגדות.

הטירה היוותה חלק ממערך ביצורים בנהר הטז'ו. התקופה – ימי הכיבוש מחדש של הטריטוריה הפורטוגלית במהלך ימי הביניים. הטירה שהוקמה על ידי המורים ונקראה אלמורולאל נכבשה מחדש ומייד הופקדה תחת חסות הטמפלרים . הטמפלרים צירפו אותה לקו ההגנה של הביצורים לאורך הנהר. לאחר פירוק מסדר הטמפלרים וכבר לא היה צורך בקו הביצורים – נשכחה המצודה עד המאה ה-19 שאז הוכרה כאתר צבאי. בתוך המצודה , בחדרים – מסופר סיפור המצודה מלווה בציורים.

אנחנו מאוד אהבנו את הטירה , את הנהר ואת היופי מסביב.

סאנטרם – SANTAREM

העיר נכבשה על ידי הפורטוגלית בתחילת המאה ה-12. היתה אחת הערים החשובות בלוסיטניה תחת שלטון יוליוס קיסר. נכבשה על ידי המורים ששלטו בה 400 שנה וקראו לה קסנטרים ובקרב עם הפורטוגלית – הצליח דום אפונסו אנריקש לכבוש את המצודה שנחשבה בלתי חדירה . לאות תודה על הנצחון בנה את מנזר אלקובסה עליו נספר בהמשך.

המצודה – הרבה לא נשאר ממנה. כדאי לטייל לאורך החומות ולהביט על הנהר ואחר כך לטייל בגן הנפלא

גן פורטאש דו סול -Jardim das Portas do sol. הגן נמצא בתוך מתחם המצודה ומשקיף על נהר הטז'ו. בגן ספסל אזוליאוש כחול מקסים ובמרכז הגן פסל לזכר קרבנות מלחמת העולם הראשונה.

כנסיית סנטה מריה גראסה – Igreja de Santa Maria Graca. כנסיה מהמאה ה-15. בכניסה רואים בתמונה מימין את שער הקשתות שבמציאות הוא הרבה יותר יפה ומעל המזבח פיתוחי שייש עדינים.

בכנסיה קבורים דון פדרו אלברש קברל – מי שגילה את ברזיל וכן דום פדרו דה מנזר מי שהיה המושל הראשון של העיר וילה ריאל.

הטמפלרים ופורטוגל

בתחילת המאה ה-12 , במהלך הרקונקיסטה, הכיבוש מחדש של פורטוגל המוסלמים – הצטרפו אבירי מסדר הטמפלרים הצרפתים לסייע למלך פורטוגל בלחימתו.מדובר הלוחמים מנוסים מומחים בבניית מבצרים. המלך ביקש מהם לבנות שרשרת מבצרים בגבול המזרחי עם ספרד. במהלך השנים, צברו הטמפלרים כוח ומעמד בפורטוגל והיתרבו הקולות לפרק את המסדר ולחסל את איבריו. המלך דום דיניש, שזכר להם חסד נעורים ועזרתם הרבה במלחמות החליט לעשות תרגיל. הוא הודיע לאפיפיור שהמסדר פורק אך למעשה שינה את שמו ל"מסדר העניים של ישו".

פגשנו מבצרים רבים לאורך מסענו שמרביתם נבנו על ידי הטמפלרים אך המנזר בהא הידיעה הוא מנזר הצלוב בעיר טומר.

TOMAR – טומר שייכת לאזור ריבטז'ו

פירוש השם ריבטז'ו – מעל הטז'ו. מדובר באחד הנהרות הגדולים בפורטוגל והיחיד שאינו מתחיל בספרד. באזור זה מספר טירות שנבנו על ידי הטמפלרים מה שמעיד על חשיבותו האסטרטגית בעבר. היום מדובר באזור חקלאי מפתח עם כלכלה צומחת ולכל ארץ המגדל את השוורים למלחמות השוורים.

טומר קיימת מאז תקופת הרומים. לאחר כיבושה ניתן האזור מתנה ל"מסדר הטמפלרים. הם החלו בבניית המבצר והמנזר כחלק מקו ההגנה נגד מתקפות המורים. במהלך השנים הפכה העיר להיות המרכז הפורטוגלי של הטמפלרים. במאה ה-14 ניסה האפיפיור לחסל את מסדר הטמפלרים בפורטוגל אך הוא המשיך לפעול תחת שם חדש "מנזר הצלוב". אחד האישים הבולטים שעמד בראש המסדר היה אנריקה הספן , זה שעמד מאחורי המסעות בעידן התגליות.

טומר מוכרת בעולם כולו בזכות מנזר הצלוב. מבנה שמשאיר אותך פעור פה למול היופי, העוצמה והתכנון המדהים. CONVENTO DO CRISTO. אני זוכרת את הפעם הראשונה שראיתי את המבנה לפני ארבע שנים – הייתי המומה. הגודל, העוצמה שהמבנה הקרין, היופי – וכך גם הפעם.

המקום בנוי על מדרונות מיוערים מעל העיירה טומר. המנזר נבנה במאה ה-12 ובמהלך השנים כל מלך 👑 או ראש מסדר הוסיף לו חלקים. המקום המדהים הוא כנסיית השכילה Charola. מבנה הכנסיה ניסה לחקות את הנסיך הקבר בירושלים – כאן נוספו עיטורים מזרחיים , עמודים מאוד גבוהים ובמרכז מזבח ענק. לצערי, במהלך השנים נפגעו חלק מהדברים והיום לא ניתן להתקרב.

הבנייה המרהיבה ביותר היא של החלון המנואליני, חלון עשיר בפיתוחי שיש – חבלים,אצות, פרחים, סמל המסדר וסמלו של המלך דום מנואל.

קשה להעביר את התחושה – העדינות של הגילופים. לחשוב על אמני הסיתות שישבו וחצבו בסלע ואחר כך שייפו עד שהכל נהיה חלק. לא יאומן. המנזר מכיל קלויסטרים אישיים של מלכים, חדרי מקהלה. ניתן להתרשם מהמטבח הגדול ותנור הטבון הענק ואף ממחסן כדי השמן שקיימים עד היום.

הטירה נבנתה במאה ה-12 במיקום אסטרטגי, מעלה הגבעה וביום לנהר נבעו Navao. המיוחד לחומת ההגנה כאן אלה מגדלי השמירה העגולים שהיו עמידים יותר מתקפות מבחוץ. כאשר הוקמה העיר רוב התושבים התגוררו בשטח שהיה מוגן על ידי החומות.

אמת המים – Aqueduto de Pegoes . האמה באורך שלושה ק"מ נבנתה כדי להוביל מים למנזר הצלוב. חלק מאמת המים דו קומתי וניתן לטייל עליה.

בית הכנסת על שם אברהם זקוט – ברובע העתיק של טומר נמצא בית הכנסת העתיק. האמת, אין היום יהודים בטומר והמבנה שייך לעיריה. מדובר בבית כנסת מימי הביניים – המבנה השמור ביותר בפורטוגל. נבנה במאה ה-15 ותפקד שנים בודדות עד שנת 1497 אז נאנסו היהודים להתנצר. בהמשך שימש המחסן, כבית כלא וצחוק הכול – משרדי האינקוויזיציה.

מאטה נסיונל דוש סטה מונטש – Mata nacional dos Sete Montes = גנים מקסימים המקיפים את המבצר עליו סיפרתי לעיל. הגנים נשתלו על ידי הטמפלרים כדי לשמש מקום מדידטיבי. היום יש בגנים אלה שבילי הליכה, מקומות לפיקניק, מתחם לילדים וגם……נדנדה למבוגרים !!!

ונספר עוד על מוזיאון הגפרורים – הכניסה חינם. תושב העיר היה אספן גפרורים. האוסף שלו מנה מעל 60.000 קופסאות מ-127 מדינות. תרם את האוסף לעיריה שהיקצתה לכך מבנה והכל מסודר בצורה מדהימה וגם לנו יש ייצוג.

וממש מול המוזיאון מצאנו מפעלון אזוליאוש של 6 נשים מבוגרות – הן מצאו עצמן חסרות עבודה, ציירות אומניות והחליטו להקים מפעל קטן שבו הן מכינות בעבודה ידנית אריחי קיר (אזוליאוש) מדהימים ובמחירים מצחיקים. הופתענו לטובה, נשבענו בקסמן וכמובן קנינו – והרבה.

ועל השוק כבר סיפרתי ? אז כל יום שישי משעה 0800 עד 15.00 מתקיים שוק ענק בטומר. תוצרת חקלאית, גבינות, נקניקים , בגדים ועוד ועוד. החלק של הבגדים מזכיר את שוק רמלה לוד – החלק החקלאי מדהים. כמעט לכל אחד יש גינת ירק ליד הבית. ביום השוק הם קוטפים פירות, חסות, גזרים וגם ביצים – הכל טרי.

ואי אפשר לסיים בלי להראות קצת תמונות מהעיירה – נהר באמצע המחלק אותה לרובע הסטורי והעיר החדשה, פארקים וכיכרות, בתי קפה לרוב ומסעדות מצויינות והאנשים נחמדים….

מאוד רצינו לטייל ביער בוסקו – חיפשנו מקום קרוב או אפילו לישון בארמון אשר ביער. אז הארמון ירד מעל הפרק – 150$ ללילה והמקום הכי קרוב זו עיירת מרחצאות המרפא והמים המינרלים – LUSO. הזמנו חדרים במלון Alegre שממוקם ממש במרכז העיירה. המלון היה חוויה מדהימה – מלון בן 160 שנה. המלון כולו עם שטיחים אדומים, אוסף שעוני קוקיה מדהים , שטיחי קיר רקומים וענתיקות שנאספו בו לאורך השנים.

העיירה לוסו ידועה במים המינרלים המצויינים שלה. למים טעם נפלא, הם מרעננים וקרים. במרכז העיירה באר מים חיים וכל תושבי העיירה באים עם עשרות בקבוקי מים של 5ליטר וממלאים אותם. לא הצלחנו להבין מה בדיוק הם עושים עם כמויות הבקבוקים שהם ממלאים.

בלוסו יש בתי מרחץ רומיים – חשבנו לפנק את עצמנו לשעה קלה בבריכה הטרמית וביקשנו לראות את המחירים. חצי שעה של השתכשכות בבריכה הטרמית , מבלי לקבל טיפול – סתם להיות היפופוטם עולה 28 אירו. טוב, זה קצת גדול עלינו. ויתרנו. העיירה נחמדה, מלאת תיירים עם הרבה ATM ומעט חנויות. הרבה בתי קפה ומעט מסעדות. רוב המסעדות פתוחות עד השעה 15.00 – חלקן יוצאות להפסקת צהריים פותחות בשנית לאחר השעה 19.00. בילינו כאן 3 לילות ומכאן יצאנו למסלולי הליכה ביער בוסקו, לארמון וגם לעקב נוסף והכל יסופר להלן.

MATA NACIONAL DE BUSSACO – יער בוסקו

יער בוסקו – שמורת עצים במרכז פורטוגל בקרבת העיר קוימברה – COIMBRA. שטח היער הוא 1050 דונם. ביער 250 מיני עצים ושיחים. יש כאן עצים בני מאות שנים שהובאו לכאן עוד בעידן התגליות (המאות ה-15 וה-16) . העץ הנפוץ ביער הוא ברוש מקסיקני שנקרא גם הארז מגואה. היער היה בעבר ביתם של הנזירים הכרמליתים היחפים, הם בנו בו מנזר ( Santa kruz do Bucaco) וקפלות קטנות ואת החומה ההיקפית וטיפלו בעצים עד שלהי המאה ה-19, אז נהרס חלק של המנזר כדי לבנות בו את הארמון הקיים היום.

הארמון נועד להיות מקום נופש ובקתת הצייד של משפחת המלוכה הפורטוגלית. בספטמבר 1810 היה קרב בוסאקו. צבא אנגלי-פורטוגזי עצר את התקדמות הצבא הצרפתי. בחדר האוכל של המלון תלוי ציור שמן המתאר את אחד מרגעי הקרב.

המלון בנוי בסגנון נאו-מנואלי, על שם המלך מנואל השני. כולו פאר ועושר של פיתוחים. קשה לספר כמה הוא יפה – צריך לראות, יש שיגידו שהוא מצועצע מדי אבל כולם יסכימו שהוא מאוד מרשים. בשנת 1908 נרצח המלך קרלוס והארמון נמכר ליזמים שהפכו אותו למלון יוקרה.

היער עצמו – היער ממש מדהים ביופיו. יש כמה אפשרויות להנות מהיער.

ניתן פשוט להיכנס ולהסתובב ולחפש את הדברים המיוחדים. אפשרות נוספת ואת זאת עשינו, להיכנס לחנות ולקנות מפות עם המסלולים שאתם מעוניינים לעשות. ניתן לטייל ביער במספר מסלולים. אנחנו עשינו 2 מסלולים לא ארוכים

. 1. "מסלול המים" – מעגלי, מסומן היטב, 3.3 ק"מ בערך ולוקח כשעתיים. מאד מומלץ. תראו בדרך את המקומות החשובים הקשורים למים. אגם קטן ואגם גדול, בריכות מים ומזרקות.

. "-המסלול השני נקרא "שביל שרידי הנצרות" ומסומן באדום עם צלב. מסלול לינארי, כ-2 ק"מ קושי בינוני. לקחת בחשבון שבמסלול זה עולים עד ראש הגבעה . המסלול עולה בשביל הרומי בו הלכו הנזירים ובדרך יש קפלות, מבנים המתארים את דרך הייסורים של ישו ובסוף תצפית על הארמון ממקום הגבעה.

כמובן צריך נעלים טובות ומים. בסיכום שני המסלולים טובים. למי שכבר מגיע לכאן אני חושב שזה מינימום על מנת לחוות את היער עצמו.

הארמון – Palace Hotel Bussaco – כתבתי על הארמון בתחילה ואכן כשמגיעים זהו מחזה מדהים. מצלמים מימין ומשמאל ומכל זווית אפשרית ובכל זאת רוצים להיכנס פנימה, מה עושים ? ניסינו לבדוק באינטרנט ולא מצאנו תשובה. כנראה, צריך ללון במלון או לאכול שם ארוחה. שני הדברים מאד יקרים. אז ביקשנו להיכנס ולשתות קפה. להפתעתנו נענינו בחיוב. נכנסנו, קיבלנו שירות vip הוליכו אותנו ללובי, שם ישבנו, הראו לנו היכן השירותים, כנראה חשבו שזו בעצם הבקשה. הגיש לנו מלצר בארשת פנים רצינית ויד מאחור כראוי. הקפה היה מצוין, העוגות ממש לא. שתינו, השתמשנו בשירותים ואפילו צילמנו. לסיכום, למי שיש זמן, יער בוסאקו חוויה מיוחדת ובעיקר לחובבי הצמחים השונים.

ביקור ביקב Messias – יקב זה נמצא באזור של הכפר Luso ולמעשה בעיירה סמוכה בשם Mealhada. הסיבה העיקרית לביקור הייתה שהיה לנו זמן פנוי ושיקב זה מחזיק אלפי בקבוקים במערות ולא במרתפים. היה יום גשום. את הסיור הזמנו לשעה 14:30 אך כשקבלנו שיחת טלפון על כך שסיורים בוטלו ואם נוכל להגיע בשעה 11:30 שמחנו. עלינו על האוטו ונסענו. היה לנו ממש סיור פרטי. המדריכה ואנחנו. היקב מייצר בעיקר יינות תוססים מצוינים וכן יינות פורט ומעט יינות אדומים. הסיור היה מעניין. הפעם לא קנינו יין.

העיירה Penacova –

העיירה נמצאת באזור. הסיבה לנסיעה היא הימצאות תחנות רוח עתיקות, אך כשהגענו הסתבר שהטחנות אמנם נמצאות בלוגו של העיר אך בפועל נמצאות מעט רחוק יותר. הגענו לכאן. יש תצפית מדהימה על נהר המונדגו (Mondego) מלמעלה. ירדנו לנהר וחיפשנו מקום לאכול ומצאנו. הדגים היו מצויינים. משם נסענו ל "חוף נהר".

במקומות רבים בפורטוגל היכן שאין גישה לים עשו כעין חוף הצמוד לנהר. נסענו ל – חוף נהר Vimieiro השקיעו שם הרבה והמתחם מאד יפה. יש שם דשאים, שולחנות קק"ל, מנגלים ואפילו הביאו מעט חול שלאט לאט עושה את דרכו לתוך מי הנהר. כללית המקום מאד יפה ומושקע.

העיר שוכנת לחופי נהר המונדגו Mondego . בעבר שימשה כעיר הבירה של פורטוגל במשך 100 שנה. שורשיה ההיסטוריים נעוצים בעת העתיקה בתקופת הרומים שהקימו את העיירה. לאחר כיבושה על ידי המורים גדלה ושגשגה ובתקופת הרקונקיסטה נכבשה מחדש על ידי הנוצרים שהקימו את מלכות פורטוגל והכריזו על קוימברה כבירת הממלכה. תקופה זו הסתיימה לאחר כמאה שנה, כאשר אפונסו השלישי העדיף את ליסבון על פני קוימברה והפך אותה לעיר הבירה.

העיר העתיקה של קוימברה שוכנת מעל גדות נהר המונדגו ובראש הגבעה שוכנת האוניברסיטה. מומלץ להיכנס לרובע העתיק דרך שער Almedina. במאה ה-11 נבנו חומות מצודת קוימברה על ידי הכובש הערבי אלמנסור. למצודה זו היו 3 שערים בלבד. אחד מהם היה שער Almadina. שער זה הוא היחיד שנותר – כל השאר כולל החומות נהרסו.

אחרי שנכנסים בשער ממליצה לטפס במעלה הסמטה שמצאה בחנויות יפות וכלי קרמיקה יפים עוד יותר , עלייה לא קלה ותלולה שבסופה מגיעים לאוניברסיטה של קוימברה.

האוניברסיטה של קוימברה נחשבת לאחת הוותיקות בפורטוגל ובעולם כולו. נוסדה בליסבון בסוף המאה ה-13 , שינתה מיקום מספר פעמים ולבסוף נקבע מקומה בשנת 1537 בעיר קוימברה. מייד בכניסה לבניין הראשי מצד ימין עומד מגדל השעון והפעמונים. פעמונים אלה היו מבשרים את תחילת וסיום זמן ההרצאות. המגדל נבנה בשנת 1537 כאשר האוניברסיטה האמינה שלא יכול להתקיים סדר ללא שעון.

הפסל של המלך ז'ואאו ה-3 שולט על הכיכר המרכזית של האוניברסיטה. עומד בגבו אל הנוף ופניו אל האוניברסיטה אותה הקים מחדש בקוימברה. הוא זה שהזמין לכאן את מיטב המלומדים להקנות דעת לאנשי האצולה. אגב, זה המלך הראשון שלא היה עסוק במלחמות ולכן חיפש עיסוק מועיל יותר כמו קניית והקניית ידע.

גולת הכותרת של האוניברסיטה זו ספריית יואנינה-. הספריה ממוקמת בתוך הארמון המלכותי, נבנתה במימונו של המלך ז'ואאו החמישי וקרויה על שמו. האולם המרכזי בנוי כולו מעץ ברזילאי מצופה זהב. בספריה שמורים כ-200,000 כרכים עתיקים העוסקים בתיאולוגיה, פילוסופיה וחוק, הסטוריה, גיאוגרפיה ועוד. ספרים אלה נשמרו מאות בשנים בזכות מושבת עטלפים השוכנת בה ואוכלת את כל המזיקים. הכניסה לספריה בסיורים מאורגנים בלבד ואסור לצלם בה.

חלק מהצילומים נעשו בחדר ההמתנה לפני הכניסה לספריה והשניים האחרים צולמו מתוך גלויות מיוחדות שנמכרות במקום.

הקפלה של Sao Miguel – הקפלה נקראת על שם המלאך המגן של המלך הראשון של פורטוגל אפונסו הנריקס. הקפלה ממוקמת בתוך הארמון המלכותי ומעריכים שנבנתה במאה ה-12. בתוך הקפלה מוצב עוגב גדול מימדים שאינו מתאים לחלל הקטן של הקפלה. קיימת סברה האומרת שעוגב זה שהוזמן על ידי המלך ז'ואאו ה-5 נועד לכנסייה גדולה יותר אך משום מה הועבר לקפלה הקטנה . העוגב מכיל 2100 קנים ומכוסה בקופסה מוזהבת המעוטרת במוטיבים מזרחיים. הוא בשימוש עד היום בקונצרטים, מיסות ואירועים דתיים.

הגן הבוטני של האוניברסיטה – הגן ניטע על ידי המרקיז פומבל. הגן מכיל חלקות יער למחקר, ערוגות תבלינים למישוש , הרחה וטעימה – פינות רומנטיות, פסלים ומזרקות. בגן נעשים עד היום מחקרים רבים בתחום הבוטניקה. הגן פתוח למבקרים מהשעה 08.00 ועד השעה 20.00 בגן שבילי טיול רבים הן ביער והן בין הפינות השונות. אמת המים של sao Sebastiao מהמאה ה-16 צמודה לגן זה. טיילנו ביער הגיבורים – היה קסום. בגינת התבלינים כתוב על כל ערובה – תריח אותי או תטעם אותי ועל כולן כתוב – תסתכל עלי.

המוזיאון הלאומי – Machado de Castro. מוזיאון מיוחד במינו השוכן בארמון ההגמון מהמאה ה-12. ארמון זה נבנה על שרידי הפורום הרומי. כאשר מסתובבים במוזיאון , אחד האגפים המרתקים בו הוא אגף הקריפטופורטיקוס. מבוך מנהרות מתחת לאדמה המוביל ממנהרה למנהרה כולל קברים עתיקים. אגף אחר מאחסן יצירות פלמיות מהמאה ה-16 ואגף נוסף כולל אוסף פיסול של אומני הרנסנס שמשאיר אותנו פעורי פה למראה היצירות.

מנזר סנטה קלרה א-ולהה Convento de Santa Clara a Velha . מנזר גותי שהוקם במאה ה-14 על ידי המלכה איזבל אשתו של המלך דיניס. המנזר הוקם מתחת לגובה פני נהר המונדגו מה שגרם הצפות מדי חורף. לאחר מותה נקברה המלכה במנזר זה אך עקב ההצפות נאלצו לבנות מנזר חדש במעלה. הגבעה וקברה הועתק למנזר החדש. בשנים האחרונות נעשות חפירות באתר זה, סולקו שכבות בוץ רבות והאתר מתגלה במלוא תפארתו.

כנסיית סנטה קרוז – Igreja de Santa Cruz . כנסייה מהמאה ה-12 ואחת העתיקות בקוימברה. בכנסיה נמצאים הקברים של המלכים אפונסו אנריקש וסאנשו הראשון. המנזר הוקם מחוץ לחומות ההגנה של המבצר. היתה לו חשיבות רבה בימיה הראשונים של המלוכה הפורטוגלית בהיותו מרכז למידה רב ידע ובו נהגו להיפגש האליטות. במאה ה-16 שופץ המנזר בהוראות של המלך עמנואל כדי לשמר את כבוד מנוחתם של המלכים שקשורים בו.

מוסיקת הפאדו – פשוט התאהבנו במוסיקה וכך קורה שבכל עיר שבה ניתן לשמוע שירה זו אנחנו הולכים להופעה. הפאדו הקלאסי זו מוסיקה עממית מסורתית שנוצרה כנראה בברזיל. לרוב מדובר בסרנדות שנושאן העיקרי – אהבה. הפאדו של קוימברה מכונה הפאדו של הסטודנטים. שרים אותו גברים בלבד. הוא מנוגן על ידי שני סוגי גיטרה – קלאסית והגיטרה של קוימברה. היינו בהופעה ונהנינו.

הרחובות של קוימברה מדהימים. הסמטאות צרות ומתפתלות, בתים בצורות שונות, מלא פסלים והמון נגני רחוב המנגנים בעיקר בחמת חלילים.

ואם אתם נוסעים לקוימברה אל תשכחו ללכת לקתדרלה הישנה והחדשה , לגשר הישן על נהר המונדגו, לפארקים הירוקים הסובבים אותה ולעוד המון מקומות נפלאים שהופכים אותה לעיר קסומה. והכי מקסים – שעות בין הערביים

במרחק 17 ק"מ מCoimbra נמצא אתר ארכיאולוגי מדהים בשם Cimbriga. הארכיאולוגים מעריכים שתחילתה של אתר זה בתקופה הקלטית ( Briga בשפה הקלטית משמעותו אזור מוגן), בשנת 139 – במאה השניה לפני הספירה נכבש על ידי הרומאים ובתקופה זו הייתה פריחה מדהימה של הישוב. אחת הסיבות העיקריות לפריחה זו היה מיקומו האסטרטגי בין העיר ליסבון לעיר ברגה. מדובר באתר הרומי הגדול והמרשים ביותר בפורטוגל,

בסוף המאה הרביעית, החלה שקיעתה של האימפריה הרומית וכדי להגן על העיר הפוכות והעשירה נבנתה סביבה חומת מגן מרשימה. החומה לא מנעה את התקפות השוואבים ובעקבות כך את דעיכת העיר עד נטישתה על ידי התושבים. נטישת התושבים מנעה את הריסת העיר על ידי הכובשים. התושבים עצמם עברו צפונה יותר לעיירה קונדיישה א ולהה.

במהלך המאה ה-20 התקיימו במקום חפירות גדולות אשר חשפו קבוצת מבנים מרשימה שכנראה היתה שייכת לשכבת בני האצולה. ניתן לראות של בתים אלה היה פטיו פנימי עם עמודים וגינות קטנות.

בתים אלה אופיינו ברציפות פסיפס מדהימות המספקות על סצינות המיתולוגיה היוונית וסצינות צייד שהיה מאוד מקובל בתקופה זו.

הפסיפס המדהים ביותר נמצא בבית מהמאה ה-3 . אחד המרשימים שנמצאו כמעט ללא פגע. בנוסף נמצאו בבית זה עוד פסיפסים מיוחדים. פסיפסים אלה נמצאים תחת מבנה מיוחד המגן עליהם מפני פגעי מזג האוויר.

ניתן להבחין ברחובות והבתים ולראות כיצד היתה בנויה העיר . השרידים שנותרו איפשרו לארכיאולוגים להבין את גודל העיר ואת עושרה. ואף אמפיתאטרון נמצא שבימים אלה הותקנו בו ספסלים והוא משמש להופעות ואירועים בקייץ.

בחפירות התגלה מתחם גדול מאוד של מרחצאות רומיים ואקוודוקט שהוביל את המים למרחצאות אלה. אמנם חלק גדול נהרס אך עדיין ניתן להתרשם מאיכות הבניה של הרומים. הגשרים בתמונה הם חלק מאמת המים.

ממליצה לסיים או להתחיל את הסיור במוזיאון שבכניסה. נותן תמונה רחבה על ההסטוריה של המקום. כאן ניתן לראות ממצאים שהתגלו במקום – חלק ניכר נגנב עם השנים, פסיפסים שהועתקו למוזיאון, מטבעות שנמצאו , תכשיטים, כלי בית ודגם מוקטן של הפורום שממנו לא נותר דבר בשטח.

אם אתם מגיעים לאזור – כנסו. לא תתחרטו.