בשבוע הנוכחי אנחנו גרים במקום שנקרא Casa D'augusta Agroturismo שנמצא בכפר Vila cha Braciosa הנמצא בצפון מזרח פורטוגל. שם האזור Tras os Montes ממש על גבול ספרד.

החלטנו שבכל אזור בו נהיה נצא לטרק. פורטוגל מלאה מסלולי הליכה וחלק מהם מופיעים על לוח גדול בכניסה למקומות הישוב אותם הם חוצים עם ציור המסלול ועוד פירוט ותמיד בקצה השמאלי התחתון מופיע ברקוד עם המסלול באינטרנט. בערב רמי ניסה למצוא את המסלול ולא מצא. חיפש עוד ועוד – ו…..לא מצא. כבר אז החלו ספקות לנקר במוחו.

הבוקר, לאחר ארוחת הבקר יצאנו מצוידים בנעלי הליכה, ארוחה קלה לדרך ומים לצעוד במסלול מעגלי שארכו 12 ק"מ היוצא וחוזר לכפר בו אנו גרים. השביל עצמו מסומן PR8 MDR. ה-MDR מרמז על הימצאו באזור העיירה ששמה Miranda Do Douro.

כבר התרגלנו כי בפורטוגל לא תמיד ניתן לסמוך על סימון השבילים. החומר היחיד שהיה לנו הוא לוח פרסום לשביל ליד כנסיית הכפר, משם יצאנו כאשר וידאנו יום קודם כי הכיוון ברור לנו. בדיקה אחרונה לפני שיוצאים לדרך, סריקת הקוד לטאבלט ויוצאים. דגל אדום ראשון מונף – הקוד לא נפתח. עוד ניסיון ועוד אחד ו….כלום. אבל, אנחנו אופטימיים

כלומר, באופן כללי ידענו מה התוכנית והלכנו על צבע אדום לבן (כמו אצלנו). כך יצאנו במצב רוח טוב והתחלנו ללכת. עוד תוספת קטנה, הכלבה הענקית של בעלת הבית ושמה קטלינה ושכבר מכירה אותנו היטב מצטרפת אלינו למסלול להפתעתנו ולשמחתנו.

בדרך חצינו ערוץ נחל יבש על גשרון אבנים שתמונה שלו הייתה לנו. יופי, כנראה שאנחנו בדרך הנכונה.

ממשיכים ללכת ופוגשים שלולית חורף שכמעט אמרה נואש ועוד רגע נעלמת…

ואת אלה הרחנו מרחוק….הייתם צריכים לשמוע את קולות השמחה שהשמיעה החזירה כאשר ראתה אותנו. מעניין למה

בכניסה לכפר Freixiosa , על מצוק הבחנו לפתע בלהקת נשרים. מספר בוגרים ושלושה גוזלים עמדו על סלע במרחק כ- 100 מטר. הייתה התרגשות רבה , ניסינו להתקרב בשקט ולצלם. הבוגרים מייד התעופפו והגוזלים היססו ואחר כך פרשו כנפיים.

המשכנו לעלות לכפר כאשר פגשנו עדר כבשים עם רועה בת 90 (סתתתתם-כך היא נראתה) סיפרה שהיא גרה כאן אבל היא בעצם מספרד. הכלבה קטלינה שכל כך סמכנו עליה שתגן עלינו בדרך, נתקפה בהלה וברחה מפני הכבשים. לך תסמוך על כלבים…

נכנסנו לכפר ושמחנו לגלות שעד כה אנחנו בדרך הנכונה. בכיכר המרכזית ראינו ברז שתיה ועגלה ומייד הרגשנו שייכים

וכך עם צליל מנדולינה בלב ממשיכים בדרכנו לכוון הנקודה הבאה.

המשכנו לקטע הבא שהתברר שהוא הליכה על כביש ארוך ארוך ולא כל כך מתפתל. לפי המפה היה עלינו לפנות שמאלה – אנחנו מחפשים ירידה מהכביש שמאלה אך זו לא מופיעה . ממשיכים ללכת על הכביש הולכים…..הולכים……הולכים והסימונים מראים שהדרך נכונה אלא שבאופן כללי הכיוון מרחיק אותנו מהכפר אליו נצטרך לחזור. מתייעצים. יהודית מחליטה לעצור רכב לשאול אם במקרה יוכל לעזור לנו.

בפורטוגל לרוב לא עוצרים מכוניות כך סתם – אבל לא הייתה ברירה,. מספר רכבים עוברים בטיסה כאשר לפתע נעצר איש חביב, עומד בצד, יוצא מהרכב ומסביר לנו (בפורטוגזית) ואף מוסיף ציור קטן להסבר כך שנמצא את הדרך. ועוד ניסה לוודא טרם לכתו שאכן הבנו אותו.

חשוב לציין שידענו כל הזמן היכן נמצא הכפר "שלנו" שאף רואים אותו מרחוק

אני חייב לציין מאד לטובה את עזרתו של האיש. המידע עזר לנו מאד ואכן, פעלנו כעצתו. פנינו שמאלה לתוך השדה והלכנו לפי חוש. הכלבה שלנו שמחה לקפוץ מדי פעם לכל מיני בריכות

ועוד יותר אהבה לחלוק איתנו את הכריכים.

חשוב לציין שזה היה המסלול הרביעי שלנו כאן ורק אחד מארבעה היה מסומן כראוי. בכניסה לכפר קיבלו את פנינו פטריות שממש חייכו אלינו.

בכל מקרה נהנינו מאד, הגענו למקום הלינה וישבנו לנוח ליד בריכת השחייה ואז נפתחו ארובות השמיים – מזל שהגענו בזמן.