שהינו כאן ארבעה לילות.

כמה מילים על העיר – כבר סיפרתי כבר בפוסט הקודם קצת אבל אחרי שתיירנו בעיר כולה , כולל הפריפריות – לא יכולנו שלא להתרשם מכמות הריאות הירוקות שיש כאן.

פארקים ענקים- מטופחים , עצים עם נוף רחב המצלים על סביבתם שיחים רב שנתיים ופרחים. למרות שנות הבצורת הקשות שעוברות על פורטוגל הירוק מאוד חשוב להם. איש לא חוצה את הדשא, אין ניירות ולכלוך ואין ואנדליזם. ראינו שכולם מקפידים ללכת בשבילים גם בשכונות המהגרים.

נסענו לעיר במשך 3 ימים באוטובוס – הנהג מקדים שלום לכל נוסע ואפילו אלינו וכאשר הם יורדים כולם אומרים תודה. איזו אדיבות – ממש מרענן. ביום השלישי הנג כבר הכיר אותנו וקיבלנו חיוך ענק כשעלינו לאוטובוס. הרבה פעמים הוא עצר באמצע הנסיעה להעלות נוסעים שלא הספיקו להגיע לתחנה. סובלנות זה שם המשחק -נקודה למחשבה …

ונחזור לפארו – הבנו שקצת פספסנו את העיר העתיקה. בכל מקום נכתב על החומות היפות ששרדו והמבנים ואנחנו לא ממש ראינו. אז החלטנו לחזור ולחפש חלק זה של העיר העתיקה שמסתבר שהוא קיים אבל לא בדיוק במרכז. תשפטו בעצמכם

ורז קלטה עינינו את רכבת התיירים – במחיר של 3 אירו לאדם, סיבוב של 35 דקות בעיר, במרכז ובעיר העתיקה. הצטרפנו לשאר התיירים ועלינו לרכבת. הנהגת היתה אישה מבוגרת שעסקה בעיקר בניקיון הקטר שלה ורק לאחר מספר פניות שלנו יצאה לדרך. שכחנו שהכבישים והמדרכות בעיר עשויים אבני פסיפס – הרכבת קירטעה על האבנים ויכולנו רק לברך שלא אכלנו טרם הנסיעה. אם הייתי בהריון לבטח הייתי יולדת במהלך הנסיעה. לא הפסקנו לצחוק כל הדרך ובשלב מסויים נשברנו וביקשנו לרדת. אני מתנצלת בפני הנהגת…

העיר עצמה בנוייה בהשפעה מורית מובהקת. מאפיינים מזרחיים כמו קשתות בחלונות, קישוטים מזרחיים על אדני החלון והעיקר גגות שטוחים. בלילות החמים עולים לישון על הגג.

הבוקר יצאנו לשמורת ria formosa.

ria formosa – שמורת טבע.

מאוד מומלצת ויפה. עיקר השמורה – עופות ים, ציפרי מים, סרטנים, מולים, צדפות ודגים. ושני איים בהם מבקרים – Desert island ואי המגדלור.בתחילת השייט מראים לנו את סוגי הציפורים

כאשר יצאנו לדרך הייתה גאות

רואים שהמים מגיעים עד קוו החוף. כאשר חזרנו, אחרי 4 שעות החל שפל וניתן לראות את המים נסוגים וכמות אדירה של בוץ. נחזור לבוץ בהמשך.

כל השטח הירקרק שרואים זו נסיגת הים.

כאשר נסוג הים מגיעים שולי הצדפות. במשך 5 שעות הם הולכים כפופים וקוצרים את הצדפות מתוך הבוץ. מותר להם לאסוף 2 קג בלבד. הם שוקעים בבוץ עד המפסעה וזו עבודה קשה עם כאבי גב נוראים. עובדים במשך 4 שעות שאז מתחילה שוב הגאות.

זו סירת שולי הצדפות.

האי הראשון בו עוצרים – dessert island.

באי הזה אין גרים. לכאן באים להשתזף, ליהנות מהחוויה ובעיקר מהשמש.

בשלוש התמונות הראשונות רואים את שביל העץ המקיף את האי (התמונה השמאלית מעל הכתוב מסמן את שביל העץ) ולאחריה החופים הזהובים והמקסימים, בהמשך השלטים המציינים מה גדל באי ואיפה ניתן למצוא אותם,

סיירנו באי במשך שעה, בין האי הזה לאי הדייגים פתח ימי גדול ממנו ניתן לצאת לאוקיינוס האטלנטי.

המשכנו לאי המגדלור. זה המגדלור הראשון שנבנה באירופה ושולח אורותיו לאוקינוס האטלנטי. מרוקו נמצאת במרחק 250 קמ.

המגדלור הישן היה בגובה 500 מטר והיום הכפיל את גובהו, באי זה חיים במהלך השנה 250 תושבים. בחורף יורד מספרם ל-30 עד 40 ובקייץ מספרם מגיע ל-5000.

הבתים יפים , האי מעניין והכי חשוב הדגל המונף בחוף הים – דגל הפירטים

ותמונות נוספות מהאי היפה – למי שאוהבים מולים, רק לרדת לים ולאסוף, החוף הוא דיונת חול מדהימה והכי חשוב – האי מנותק מהיבשת. יש מעבורת שמגיעה 3 פעמים ביום. לאוהבי השקט

זהו – תם היום. עייפים ותשושים חוזרים למחנה הקרחונים ומחר נוסעים מזרחה ל-Olhoa וטבירה