למדיירה באים כדי ליהנות מהחיים. חלק מהתיירים גרים במלונות הפאר , יורדים יום יום לבריכות או לאוקיינוס ובערב יוצאים לקניות ומסעדות. אחרים – בעיקר הסקנדינבים, באים לטייל בשבילי ההליכה הרבים שבאי או לרכב על אופניים בהרים המטורפים ואחרים – מטיילים עם רכב ברחבי האי. אני מודה שלא באמת ידענו לקראת מה אנחנו באים. מדיירה נתפסה בעינינו כאי מישורי ונחמד. אז זהו – זה יפה ונחמד אבל הוא אי הררי, כולו רכסי הרים מטורפים בגבהים מטורפים ועל כך נספר בפרק המוקדש לטרק שעשינו לפסגת ההר הגבוה באי,

הפרק הזה מוקדש לסיור הממונע שלנו ברחבי האי ונתחיל בעיירה SANTANA.

עיירה בחוף הצפוני של מדיירה. העיירה משמרת את המורשת התרבותית ואת אורח החיים של פעם. לא באמת, הבתים המשולשים של העיר הפכו להיות "אייקונים" ידועים בעולם בגלל סגנון הבניה המיוחד וגגות הקש. במשך שנים רבות היתה העיירה מבודדת משאר חלקי האי וקשה היה להגיע אליה. הבידוד שימר את המורשת התרבותית, את הבנייה המיוחדת ואת האופי של המקום. היום נשמרת המורשת לטובת התיירות, הבתים המשולשים הפכו לחנויות והתושבים גרים בבתים מודרניים.

ומסנטנה ממשיכים ל-MIRADOURO DO GUINDASTE. עולים לפסגות ההרים כדי להשקיף לאוקיינוס למטה. הפעם נקודת התצפית בעלת רצפת זכוכית מה שגורם לקצת פרפרים בבטן.

ומשם מדלגים לתצפית אחרת – ARCO SAO JORGE

ובתחתית ההר אנחנו מגיעים לגשר שנקרא BALCOAS VEIWPOINT עם נחל קטן ויפה.

עצרנו לשתות קפה על אם הדרך , כביש צר ומתפתל מלא בהמוני תיירים ולשאלתינו – סיפרו לנו שאם נעלה במעלה ההר נגיע למסלול Lavada – תעלת השקיה בתוך היער.

טיפסנו במעלה ההר והלכנו לאורך ה-lavadas ואז הגענו לתצפית בשם flor de selva . התצפית משקיפה על רכסי ההרים , נוף אופייני לאי מדיירה וכל רכס יפה מקודמו.

ולאורך הדרך פגשנו פרחים מיוחדים, ציפורים, פרפרים ולטאות ירוקות זוהרות. בחרנו לצלם את ציפור הבר שבאה לאכול מידי המטיילים נותנת בהם אמון מלא…

הכבישים במדיירה מאוד צרים וללא שוליים. לנהוג בהם זו חוויה – סיבובים חדים, עליות בזוויות משונות ונהגים אדיבים. תושבי המקום מאוד סבלניים ומקבלים בהבנה את הנהיגה האיטית והמפוחדת של התיירים. את היום המיוחד הזה סיימנו בתצפית, מבין הגבוהות במדיירה. – Eira do serra. מתצפית זו מביטים למטה לעמק הנזירות Valley of Nuns.

Curral de Freiras – עמק הנזירות. ההסטוריה לימדה את תושבי מדיירה שהאויב הגדול ביותר שלהם היו שודדי הים שפעלו באזור. מקום המקלט שנבחר על ידי הנזירות המקומיות עבורן ועבור אוצרות הכנסיה היה עמק המכונה היום עמק הנזירות. מדובר בעמק שכמעט ואינו נגיש. ממוקם במרכז האי והגישה היחידה אליו, גם היום , היא דרך מנהרה החוצה את אחד ההרים. הכפר מבודד וסיור בו זו ממש חזרה במנהרות הזמן. מומלץ.

חזרנו למלון ומחר נשתף אתכם בשוק המקומי ובציורי הרחוב המדהימים של מדיירה.