הגענו לאי מדירה אחרי שהיינו באיים האזוריים או יותר נכון בשניים מהם. האי הגדול סאו מיגל (Sao Miguel) וקטן יותר האי פיקו (Pico). הגענו למדירה עם ציפיות רבות מאד בעיקר בעקבות פרסומים שונים ודברים הכתובים בתקשורת. גילינו כי האי מדירה הוא אי הררי ברובו ובו הרים גבוהים עד 2000 מטר מעל פני הים. עוד גילינו כי רוב התיירים מגיעים לנפוש באחד מבתי המלון הגדולים אך יש חלק ניכר המגיע כדי לטייל טיולים רגליים כאלה ואחרים באי. כמובן יש דברים נוספים לעשות כמו סיורים בכלי רכב שונים, שייט ועוד… היות וכך החלטנו לעשות שני סוגי טיולים. 1. טיולי לבדות (Levadas)

2. לעשות את המסלול מספר אחד באי.

טיול לבדות –

לבדה היא מערכת הובלת מים על פי כוח הכבידה, כלומר בונים את תעלת המים בשיפוע וכך זורמים המים. באי מדירה כ-800 ק"מ כאלה. מים אלה שימשו בעבר לחקלאות אך היום משמשים גם להובלת מי שתיה ועוד … בעבר היו פשוט תעלות שנחפרו באדמה ועם הזמן ניבנו בבטון בסיוע הממשלה והיא אחראית על תחזוקתם. כיום, סיורים רבים של תיירים נעשים לאורך השבילים ההולכים בסמוך לתעלות המים. גם אנחנו בחרנו להתנסות בטיול שכזה ובחרנו משהו ממש קליל.

פגשים, קבוצה מקרית של 15 תיירים והולכים בהליכה מאד מתונה לאורך הלבדה תוך שמיעת הסברים מהמדריך לגבי נושאים שונים בדרך. רוב המסלול מתנהל בתוך היער. אוירה טובה.

היה לנו מדריך מצוין וההליכה הייתה נהדרת. באמצע יש הפסקה בבית קפה, שותים משהו קר וממשיכים. חשוב לציין כי טיול כזה עם הדרכה נותן לך בנוסף על ההסברים גם הסעה לנקודת ההתחלה ואיסוף בסופה. הלכנו כ-5 ק"מ, ממש נהנינו. לבדות כאלה יש כמעט בכל מספר ק"מ שתבחרו.

בקיצור – מומלץ בהחלט. המאמץ לפחות בלבדות הקצרות אינו רב.

המסלול השני שבחרנו , היה מסלול אתגרי ונחשב לקשה ביותר.

האמת היא שלא היינו בטוחים שנצא. התעניינו מימין ומשמאל, כל מי ששאלנו אותו אמר שזה מסלול קשה מאוד פיסית והגיל…. עשינו הכנה פיזית ונפשית והחלטנו לצאת. אם כולם מזהירים אז אנחנו – יוצאים. נרשמנו באינטרנט, שילמנו ובשבת בשעה 8:00 בבוקר (שזה מוקדם מאד בפורטוגל) התייצבנו בנקודת האיסוף. נוסעים כמחצית השעה לנקודת ההתחלה, מתחלקים לשתי קבוצות, לכל קבוצה מדריך ויוצאים לדרך. החלטנו להצטלם לפני – כאשר אנחנו רעננים ולנסות להצטלם אחרי אם יעמוד לנו כוחינו.

כמה מילים לתיאור המסלול – "זהו הטיול המפורסם ביותר באי מדירה בפורטוגל. מסלול המנהרה הזה מוביל את המטיילים בשבילים צרים, במעלה ובמורד גרמי מדרגות מאיימים, ודרך מנהרות חשוכות. זהו מבחן סיבולת עתיר אדרנלין עם עליות תלולות". ובכל זאת החלטנו לצאת. בנקודת ההתחלה קבלנו מקלות הליכה מעץ ויצאנו לדרך, גם כאן כ-15 משתתפים בגילאים שונים ומארצות שונות.

המסלול הוא מעבר בין שתי פסגות הרים גבוהות, הגבוהה ביותר באי בגובה 1862 מטר והשנייה בגובה 1818 מטר. הנופים עוצרי נשימה ממש. אורך המסלול כולו כ-12 ק"מ. ההתחלה לא נוראית, עליות ממש לא קלות אך עדיין סבירות

. ואז מגיעים למדרגות שלא נגמרות, מדרגות ברזל שתלילותן איומה , סה"כ 500 מדרגות ואתה מתחיל להרגיש את הרגליים שלך ובעיקר הברכיים שאינן מרוצות כל כך.

המדרגות האלה בהחלט לא קלות לטיפוס ועוד אחריהן עליה אדירה. ובדרך חוצים את ההרים בשלוש מנהרות חשוכות ומטפטפות מים.

אחרי המנהרה השלישית, כאשר כולם כבר נוטפים זיעה ודי עייפים – עושים הפסקה. המדריך מחייב את כולם לשתות מים ואם אפשר לאכול כדי לצבור אנרגיה להמשך הדרך. הרגליים כבר מודיעות על קיומן והברכיים – חורקות….

ממשיכים בדרכנו. יהודית כבר קצת צולעת ומתלוננת על הברך השמאלית . מחליטים לא לוותר. אין עוד הרבה. מבטיחים לנו שבקצה הדרך ממתין לנו מבנה שהוא גם בית קפה. ניתן לקבל בו שתייה קלה קרה וקפה עם עוגה לא חינם חלילה – …..לא נשאר הרבה – רק 3.9 ק"מ

מגיעים לבית הקפה והמדריך אומר – הפסגה במרחק 500 מטר מכם. נוחו קצת ותמשיכו. מקבלים שעה הפסקה לעליה נוספת לפסגה, הליכה קשה של כ-20 דקות למעלה וכ-20 למטה, שוב התלבטות ואז בכוחות אחרונים התחלנו לטפס,. 300 מטר לפני הסוף ויתרנו – וירדנו לנוח מעט. לא ויתר ו על הצילום – 300 מטר לפני הסוף….

קצת עייפים, מרוטים – אבל מחייכים. עשינו זאת. הצטרפנו לקבוצה בשעה שנקבעה להליכה של עוד 3 ק"מ עד לרכבים , יהודית עם תחבושת אלסטית ואני עם מצב רוח טוב. אמנם המסלול היה קשה אבל עמדנו בו.

ולסיכום. המסלול אכן מאתגר מאוד אך שווה. לא חזרנו עייפים במיוחד וגם מערכת הלב ראות עבדה בסדר. אך, אבוי לרגליים ובעיקר לברכיים. הגענו לעיר בחזרה, אכלנו משהו ונכנסנו לאמבטיה חמה לשחרר את השרירים הדואבים. לקח להם יומיים לחזור לתפקוד תקין.

מסלול מומלץ מאד. הנופים מדהימים. אם אתם מגיעים לאי מדירה רוצים לאתגר את עצמכם – צאו למסלול PR1.