על עמק הדורו כבר כתבנו בעבר בפרק של פורטו בו גלשנו יום אחד לעמק זה ואולי גם בפרק נוסף כאשר היינו בעיירה מירנדה דה דורו (Miranda de Douro) שגם ממנה שטנו בנהר הדורו. בפרק זה נעסוק בעיקר בעמק הדורו כעמק המייצר כמויות עצומות של יינות- והמפורסם שבהם יין הפורט.

מספר מילים על נהר ה-Douro. אחד הנהרות הגדולים בחצי האי האיברי, אורכו 897 ק"מ. מתחיל בקסטיליה שבספרד ומסתיים בפורטו שלחוף האוקיינוס האטלנטי . בדרכו מצטרפים אליו עשרות אם לא מאות יובלים. עמק הדורו הוא אחד האזורים היפים בפורטוגל ולא חסרים אזורים יפים. המקום מוכר בעיקר בזכות היין שמייצגים בו במשך כ-2000 שנה. מסלול מרהיב של דרכים מפותלות לאורכו של הנהר יוביל אותכם דרך שלל היקבים של האזור. מבחינה תיירותית אנחנו מדברים על ה-Douro המרכזי ובו שני כפרים / עיירות עיקריות: הכפר פיניהו – Pinhao והעיירה פסו דה רגואה – Peso De Regua . ניתן לומר כי זהו האזור המתוייר ובו גם נמצאים רוב הכרמים והיקבים ( Quinta). כבר ציינו בעבר כי מרתפי היין נמצאים בעיר פורטו Porto או אם לדייק בשכונה שלה שמעבר לנהר וילה דה גאיה Vila De Gaia. אזור זה קרוב יחסית לפורטו וניתן להגיע אליו כמובן ברכב פרטי, ברכבת או בשייט.

חשוב לציין כי בתוך כל "המסע לפורטוגל" זהו חלק שקרוב מאד לליבי, גם השאר נפלאים אך בהחלט העניין של אזור יין, הוא דבר מיוחד עבורי. תכננו להיות קרוב לשבוע בעמק זה ולחלק את השהות בין פיניהו לפסו דה רגואה. עוד דבר שחשוב לציין כי רוב ואולי כל היקבים לא מייצרים רק יין פורט אלא גם יינות שולחן, אדומים, לבנים ורוזה ולעיתים גם ברנדי וגם עוסקים חלקם בשמן זית.

הגענו הפעם ברכב שכור לכפר Pinhao.

כבר בירידה לכיוון הנהר מתגלים מחזות מדהימים של שורות הכרמים מכל הסוגים והצורות האפשריות (קשה לתאר, ניתן לראות בתמונות). כנראה לקראת העונה, שזה עכשיו, סידרו נקודות תצפית לאורך הכביש וזה מדהים.

הכפר עצמו מאד קטן. 95% של הפעילות התיירותית מתרחשת ברחוב הראשי ובירידה לנהר. הרחוב מתעורר סביב שעה 10:00 כאשר מגיעה הרכבת הראשונה מפורטו (שעתיים וחצי מפורטו) בשעה זו נשפכים התיירים לרחוב הראשי או יותר נכון לרחוב הסמוך לנהר ולאזור הנמל, משם יוצאות ההפלגות השונות. בערך בשעה 12:00 ואפילו מעט מאוחר יותר, מתחילים להגיע התיירים ברכבים. סביב שעה זו מגיעים אוטובוסים עמוסי תיירים מכל קצוות האזור, חונים בחניה במרכז ופורקים מאות תיירים של טיולים מאורגנים. אלה נפוצים למסעדות, לבתי הקפה, ליקבים ולעיתים ממש משתעממים ומחפשים צל בימים הלוהטים האלה של סוף חודש אוגוסט. וכאן קורה משהו מדהים. בשעה 19:00 הכפר פשוט מתרוקן. רוב התיירים אינם לנים כאן, הטיולים המאורגנים נסעו. נשאר קומץ תיירים הלנים כאן (כמונו למשל) והתושבים שנראה שאינם רבים וחלקם רק עובדים כאן וחוזרים לבתיהם באזור בסיום יום העבודה.

כלומר, כפר רפאים בבוקר עד 10:00 ושוב משעה 19:00 בערב. מי שכן נמצא כאן זה הספינות הגדולות מלונות צפים שעוגנים כאן ללילה. את התיירים שלהן כמעט לא רואים. הם אוכלים בספינות, מבלים בספינות וכמובן ישנים בספינות. זהו מלון צף.

אנחנו בדירה מאובזרת עם מטבח. מחפשים סופרמרקט לקניות בסיסיות, פירות, ירקות, לחם …ובכן בקושי יש כאן. אומרים לנו שהיה ונסגר. בכל זאת יש מכולת קטנה ולשם נוהרים התיירים שלנים בכפר. מלבד זה כמעט אין כאן דבר. אפילו בתי קפה שמאפיינים כל כפר קטן כמעט ואין. שלושה על הטיילת ועוד שלושה ברחוב הראשי. בתי הקפה בטיילת נסגרים לקראת חצות והשאר בסביבות 19.00

מטרת הביקור בעמק הייתהלבקר ביקב אחד או שניים, לסייר בכרמים ולטעום יינות, בעיקר יין פורט. קבלנו המלצות על Quinta De Noval (ליקבים הגדולים יש חנויות שלהם בפיניהו) הלכנו לחנות שלהם. ובכן יש להם מקומות פנויים רק בתחילת נובמבר, ואנחנו כמובן כבר לא נהיה כאן. מה עושים ? מחפשים יקב אחר .

Quinta Das Caravalhas.

יצאנו איתם לסיור מדהים במיניבוס פתוח. סיור נפלא (ראו תמונות) הנהג הוא גם המדריך.

בסיום כמובן חוזרים ליקב ויש טעימות. היינו סה"כ 3 זוגות. מגרמניה, ממקסיקו ואנחנו. בטעימה 2 יינות פורט. בסיום ביקשתי לטעום את יין הדגל שלהם שהוא בלנד של 42 זנים, היין היה פשוט נפלא. אחר כך ביקשתי לטעום את הפורטים הלבנים שלהם וקבלנו לטעום גם אותם. מה שחשוב זה שהיחס היה מעל ומעבר וכל תוספת טעימה הייתה ללא תשלום נוסף. חשוב לציין שיחס טוב כזה קבלנו ממש מתחילת הטיול וזה ראוי לציון.

סיור ביקב נוסף Quinta De Bomfim

למחרת בבוקר הגענו ליקב. אתנו הגיעו עוד תיירים. הפעם הסיור כולל סיור ביקב עצמו וטעימות. מדריך דובר אנגלית טובה שהראה את היקב ומגיעים לטעימות. גם כאן היחס היה מעולה.

ואי אפשר בלי תמונות של טעימות ותמונה של הפורט שריינו.

פסו דה רגואה – Peso da Ragua

אנחנו עדיין בעמק הדורו. אמנם המרחק מפינהו אינו רב, כמחצית השעה אך, החלטנו לחלק את התקופה כדי שיהיה יותר עניין ובדיעבד, זה היה מהלך נכון בגלל הבעייתיות של פינהו. ובכן, מגיעים לעיירה פסו דה רגואה מלאי ציפיות. גם כאן תהיה לנו ממש דירה ולא מלון. שם המקום אליו אנחנו נוסעים הוא Casa de ROmezal חשוב לציין שהמקום נמצא לא ממש בתוך העיירה אלא כ-10 דקות נסיעה מהמרכז. אנחנו נוסעים הכביש נעשה ממש צר, ממשיכים לנסוע, הכביש נעשה עוד יותר צר ללא סימון ומעקות, מקווים לטוב ואז ידידתנו הטובה Googl Maps מבקשת לפנות ימינה. כביש צר, בקושי יכול לעבור רכב יחיד, אנחנו מקווים שאיש לא יבוא מולנו ומטפסים להר. בדרך עוד יש סיבוב מדהים שהרכב הקטן שלנו לא ממש אוהב, אך בהילוך ראשון הוא עולה. שער נפתח ואנחנו במתחם. מכאן קשה קצת לתאר. צריך לראות בעיניים. בית ישן מאד ששופץ בכישרון רב ע"י אחיה של בעלת העסק שהוא אדריכל. המתחם פשוט מדהים ביופיו. בעלת העסק מחכה לנו מקבלים את ההסברים ועולים לדירה שהיא לא פחות מדהימה מכל המתחם. טוב, לא באנו כדי להתפנק.

Peso de Regua

העיירה היא בגודל בינוני. גם כאן יש את אזור הנהר ומעליו את הרחוב הראשי.

Museo De Douro

מוזאון המתאר את כל הקשור לייצור יין הפורט המפורסם. במוזאון הכול מופיע גם באנגלית והוא מאד מעניין, בוודאי למי שמתעניין בתחום.

עשינו את דרכנו לטוריסט אינפורמיישן לראות שיהיה לנו את כל המידע היות ויש לנו כאן 3 ימים עד שנתחיל בירידה דרומה. לצערנו גלינו שאין הרבה. ובכל זאת יש מה מה לעשות. החלטנו לנסוע ברכבת הטיולים. שעה נסיעה בתוך העיירה. יצאנו לדרך. באמצע, נכנסים לאחד היקבים, רואים סרט על האזור ומקבלים כוס יין פורט לטעימה וממשיכים לנסע

רכבת הקיטור הישנה Combio Historico do Douro.

רכבת קיטור זו הרכבת בת 150 שנה הנוסעת צמוד לנהר הדורו. הרכבת יוצאת מפסו דה רגואה בימי שבת, ראשון ורביעי בשעה 15:30 לכיוון טואה. זהו מסע ייחודי אל העבר עם מוזיקה, שירים וריקודים עם אכל ויין. העלות גבוהה, 42.5 יורו לאדם, אך אומרים שזה שווה כל רגע. מה הבעיה ? לא ניתן להשיג כרטיסים אלא אם הזמנת חצי שנה מראש (אנחנו לא הזמנו ולא היו כרטיסים).

הקדשנו זמן ללכת לראות את הגשרים החוצים את הנהר וגם ירדנו לנהר עצמו.

כמו כל העיירות גם כאן יש אזוליאושים יפים, כנסיות מיוחדות נופים מדהימים והסמטאות יפות

כמו כל בסיכום ולצערנו, גם כאן העיירה מתמלאת תיירים משעה 10:00 בבוקר ומתרוקנת לפנות ערב וזה לא הכי נחמד. יש כאן הרבה מסעדות טובות וגם המון בתי קפה. אנחנו ביום

ואיך אפשר לא לסיים בארוחת מלכים מעולה במסעדה בשם Aneto&Table או בעברית שמיר שולחן. אם יצא לכם – רוצו

לסיום הביקור בעמק הדורו – עלינו למוזיאון הפורט וקינחנו בפורט לבן. לחיים !!!