Reseva da Geres – Xures ובעברית – השמורה הלאומית הצפונית

אוג 28, 2023

עזבנו את Vila de Geres ושמנו פעמינו לאזור Alto Minho שזו המשך השמורה בצפון עד גבול ספרד. רק מה , לנסוע לאורך הגבול ולא לקפוץ לספרד ? אז קפצנו למרחצאות התרמיים בעיירה הספרדית Lobois על נהר Rio Caldo. אז לפני הכל מצלמים את שלט מעבר הגבול שכל עובר אורח מדביק עליו מדבקה ואחר כך את סוסי הבר שמצטופפים יחד ואז ממשיכים ובדרך מצלמים את השלט המכריז על המעבר לחלק הצפוני.

הגענו למקום חפצנו. עשרות אנשים יושבים על גדות נהר Caldo ועוד כמה מצטופפים בבריכה הרומית העתיקה. המים חמים – 40 מעלות אבל מלוכלכים באצות ומינים ברושים וזבובים.חיש קל לובשים בגדי ים (איבדנו כל בושה) בחנייה והולכים למים. לא מעניין אותנו שהאצות נדבקות אלינו היה נעים והרגשנו כמו שני היפופוטמים 😌😌😌 סביבנו מגדל בבל – אנגלית , פורטוגזית ובעיקר צרפתית. הם כבשו את הארץ. חצי שעה בהחלט הספיקה ויוצאים לדרך.

Lindoso –

כפר עתיק עם מערכת האסמים הגדולה ביותר בפורטוגל . סך הכל 60 אסמים. העיירה שוכנת על גבול ספרד. 1300 תושבים המתפרנסים מגידול בקר וירקות. המקום התפרסם בזכות הטירה המדהימה שנבנתה בימי הביניים ושמורה להפליא עד היום.מטרת הבנייה היתה לחזק את ביצורי הגבול. יושבת במקום אסטרטגי ומעולם לא נעשה בה שימוש מבצעי במלחמות עם ספרד. במהלך השנים, בשל פגעי מזג האוויר נשחקה הטירה. בשנת 1910 הוכרזה כאתר מורשת לאומי ובשנות ה-40 החלו פעולות שיקום ושימור. בעיקר שוחזר ציפוי הקירות

כפי שציינתי – השאירו את החדרים בטירה עצמה ובהם מתקיימת תערוכה של חיילים וחיי האיכרים באותה תקופה. לא ציפינו לפגוש דמויות בחדרים ואני מודה שכמעט והתעלפתי כאשר הופיע החייל בכניסתי לחדר.

אפשר להסתובב בטירה בערך כשעה. לעלות על החומות להסתכל בכל העמדות ולהתפעל מהנוף המדהים.

בסמוך לטירה ממוקמת הגורן המשותפת. קבוצה מפוארת של 60 אסמים אבן Espegeiros הבנויים מגרניט וניצבים על עמודים. האסמים נבנו במאות 17-18 . כולם נתמכים בארבע רגליים המעוצבות על הסלעים. הכל בנוי מגרניט. כיסוי האסם עשוי אף הוא משני לוחות גרניט המאוחדים בזווית קהה ומעוטרים בצלב. תכלית האסמים – למנוע מעכברים לכרסם את התירס. בעונת קציר התירס, מנקים את הקלחים ומכניסים אותם לאסמים עד שהם מתייבשים

Soajo – כפר בשמורה הצפונית. משתרע על מדרון ההר. בתיו בנויים גרניט וישן וחדש דרים בו בהרמוניה. לצד הבתים הישנים נבנו וילות יפהפיות המשמשות כבתי מלון, דירות ארוח. סמטאות מאוד צרות ומתפתלות ולצידן מספר כבישים רומיים למעבר מכוניות.

הכפר מפורסם בזכות האגרנים המיוחדים שלו. גם כאן, כמו בלינדוסו קיימת גורן קהילתית בנוסף לעוד אסמים רבים הבנויים בחצרות הבתים. העיצוב שלהם מיוחד ובגג האסם לרוב יש ציפור בצד אחד וצלב בצידו האחר.

בסואג'ו גדל סוג מיוחד של כלבים המתמחים בשמירה על הבקר והכבשים ובצייד ומכאן שמם כלבי "דם". יש בכפר מעון מיוחד לגידול כלבים אלה ובכניסה למעון הוקמה האנדרטה – להם ולמטפלים בהם. ESTATO AU CAO SBUJO DA SERRA .DO SOAJO

pilharinoi – במרכז ההסטורי, באמצע הכיכר עומד העמוד המרכזי. עמוד יוצא דופן. אנדרטה לאומית משנת 1910. לעמוד זה פרצוף אנתרופומורפי וידידותי, אפילו מחייך – מגולף על עמוד ומוכתר במשולש הדומה לכובע בעל 3 פינות.

גולת הכותרת של הכפר – המרכז האתנוגרפי או בשמו האחר, סיפורי מקום. המרכז מוקדש כולו להיסטוריה של המקום, למסורת, לזקנים , חגים, חתונות , כל דבר שיכול ללמד אותנו איך היה ומאיפה זה הגיע, המרכז נמצא במבנה עתיק וכולל שני חדרים המעוצבים בעץ ובטוב טעם. חלק עשוי במתכונת חדרי בריחה – חייבים לפתור חידה כדי להתקדם…. והחשוב מכל, יש תרגום לאנגלית. היינו ונהנינו. מאוד מומלץ.

Ruta la ladeira – שביל הליכה PR7 חוצה את הכפר בדרך לגשר הישן LADEIRA. גשר צנוע מימי הביניים. הירידה אליו בדילוגים על סלעים, והעליה חזרה מאוד דומה. שבילי ההליכה בפורטוגל שמרו על הכושר הגופני שלנו.

סואג'ו הייתה בסיס יציאה לביקורים באזור. אחד המקומות שמאוד עניין אותנו היתה כנסיה שכנראה הוקמה במאה ה-13 . התיארוך לא מדויק היות ויש לה מאפיינים מהמאה ה-12. הכנסייה שוכנת ליד נהר לימה, בדרך ל-ponte do barca . אחת הכנסיות הרומנסקיות החשובות בצפון פורטוגל. הדלת הראשית מעוטרת בתמונות של בעלי חיים, צמחים ואילו שני אנשים. רשמו לפניכם – כנסיית בראוואס ובפורטוגזית – Igreja de Bravaes

ponte de Braca – עיירה השוכנת על גדות נהר הלימה. BARCA – משמעות המילה סירה קטנה. הסירה שחיברה בין שתי גדות הנהר לפני שבנו את הגשר במאה ה-15. מכאן השם – סירת הגשר.

העיירה ידועה בריבוי הפסטיבלים שבה. התמזל מזלנו והגענו בפסטיבל החשוב ביותר שנערך בתאריך 19-24 לאוגוסט FESTA SAO BARTOLOMEO שהוא הקדוש המגן של העיירה.התמונות צולמו בתהלוכה שהתקיימה באחד מימי הפסטיבל. בראש צועדת תזמורת עם 5 נגני חמת חלילים ואחריהם נשים בתלבושות המסורתיות של כל כפר ועיירה באזור.

PORTA DA MEISO – אחת מחמש הכניסות הראשיות לשמורת GERES. כדי להבין קצת יותר על השמורה הצפונית נסענו למרכז ההדרכה . מקום נגיש עם אנשי מקצוע – הסברים מפורטים כולל מפות ובשטח מסביב יש מעין מיני שמורה במתכונת המזכירה את מיני ישראל. הגן מלא פסלים מיוחדים מעשי ידי אמנים מקומיים.

בכניסה למרכז ובסביבה מצויים הרבה מבני אבן פרה היסטוריים המכונים Anta

בקרבת מקום למרכז זה מצויות שתי אטרקציות מדהימות . הראשונה – נדנדת הגבול. למול גבול ספרד הקים אחד האמנים מיזם – נדנדת ענק , הרעיון שמאחוריו (כנראה) שבני אדם עפים עם הרוח….. נשמע נחמד

ובמרחק 4 ק"מ משם מיזם נוסף של הדלת הנפתחת אל השמש. Porto do sol וגם זה למול גבול ספרד.

אז מה עוד נשאר לעשות בשמורה ? המון !!! נשארו עוד מפלים , נהרות, מסלולי עץ והכפרים המדהימים Sistelo ו-Moncao. ראשון ראשון אחרון אחרון. נתחיל עם השמורה ואחר כך הכפרים. אז תכירו בבקשה את Claudia המדריכה המקסימה שלנו שלא חסה עלינו הובילה אותנו בין בולדרים וסלעים ענקיים לכל מפל אפשרי.

המפל הראשון אליו הגענו היה -Laguas de Suajo. אין שביל מסומן, נחבא בין סלעי ענק מוכר רק למדריכים השמורה. ירידה מאתגרת ועלייה מאתגרת יותר. אבל היה שווה

משם המשכנו למפלון עם בריכה. קרוב לכביש – ירידה על סלעים רטובים וחלקלקים עם סכנת החלקה רצינית. השם negro על שום צבע המים – כמעט שחורים.

ומשם מתקדמים צפונה למקום מדהים אליו מגיעים דרך סלעים, שביל משובש ומסלול העץ – והמקום – משגע !!!

ואז מגיעים למקום – בריכה ומפלים ומים קפואים….

והצפון מלא תצפיות מדהימות . תצפית Tibo , תצפית Cunhas והכל משקיף על עמק נהדר, על מפגשי נהרות, הרים עם סלעים מטורפים טובים לאיפוס מקצועי וכמובן – ספרד השכנה. התמונות למטה צולמו מתצפית Cunhas.