כבר כתבנו כי פורטוגל כמעט כולה היא כעין שמורת טבע, אך רק שמורת טבע זו מוגדרת כנכס לאומי, ובהתאם, התקציבים שהיא מקבלת מהמדינה. קשה לדעת למה לצפות כשאתה מתכונן לבקר בשמורות הטבע. הנופים הם הרים חשופים גבוהים מאד או שטחי ענק המכוסים בצמחיה כזו או אחרת בגבהים של עשרה סנטימטרים ועד שני מטר, או יערות שהם ממש ג'ונגל. אבל תמיד תמיד יהיו ערוצים עמוקים מאד עם או ללא מים ובריכות ומפלים. לגבי אלה חשוב לציין כי בחורף הם שופעים מאד ובקיץ הרבה פחות אם בכלל . אסור לשכוח את ההתחממות הגלובלית כך שהשנים האחרונות הן שחונות יחסית. על מנת להכיר היטב את השמורה, אנחנו לנים ב-Vila de Geres זהו הכפר הנמצא ממש בתוך השמורה בצידה הדרום מזרחי.

די קשה לתכנן ביקור בשמורה כזו בלי להיות כאן וכך היה. הגענו עם הרשימות המסודרות שלנו אך מיד הבנו שיש מקומות שלא ניתן להגיע לבד, או שצריך רכב מתאים וישנם מקומות שרצוי ללכת עם מדריך צמוד. מהר מאד התקבלה ההחלטה שמחפשים מדריך.

באותו יום הלכנו על הכביש 7 קילומטרים וחיפשנו דרך לחזור למלון. טוב, מה עושים ? מנסים לעצור טרמפ, עשרות מכוניות עוברות ולא עוצרים, ממש יאוש. האוטובוסים כאן זו המלצה בלבד ולא כדאי לסמוך עליהם (אני מתייחס לשטח הכפרי בלבד ולא העירוני). מתחילים ללכת ופתאום עוצר לנו ג'יפ של אחת מחברות ההדרכה, עלינו ושוחחנו בדרך, שאלנו אותו למה לא עוצרים והוא אמר שפוחדים ולא יעצרו סתם (מאותו יום ממש נעשינו מחפשי טרמפיסטים, אפילו שברכב הקטן שלנו (פג'ו 208) עם המזוודות על הספסל, בקושי היה מקום. בינתיים לא מצאנו, אך נמשיך לחפש. לבחור הנחמד קוראים VALDO ומבתבר שהוא מדריך מוסמך לשמורה. אז עשינו עסקה

אני רוצה לעשות הפסקה ולכתוב מספר מילים על השמורה עצמה. גודל השמורה 70,000 דונם. סלע הבסיס הוא גרניט. כמו כן צריך לציין כי השמורה חולקה גאוגרפית לחמישה חלקים כל חלק יש לו "שער" כניסה לשמורה וכל חלק מטופל מוניציפלית ע"י מחוז אחר. כלומר אם תיכנס למשרד המידע לתייר במקום מסוים, תקבל רק את המידע ששייך לאותו אזור וכך הלאה. המגוון הבוטני עצום כנ"ל גם הזואולוגי. כפי שכתבתי זהו הפארק הלאומי היחיד בפורטוגל כאשר קיימת בו גם מורשת היסטורית ותרבותית אדירה, עקבות של הרומאים, טירות, אגרני גרעינים מסורתיים, תנורים עתיקים ועוד… אפשר להמשיך ולתאר אבל אין ברירה, או שתסתפקו בתמונות (חבל) או שפשוט תגיעו לפה. מה שלא יקרה זה פשוט נפלא. יש אין סוף קילומטרים של כבישים צרים, דרכי עפר ושבילי הליכה. למשל מחלון המלון שלנו זה להרים את הראש ולראות הר מיוער בגובה 1000 מטר, תענוג !!!

המשך הסיפר שלנו – תוך כדי שיחה עם הבחור החביב שנוהג בג'יפ, מסתבר ששמו Valdo הוא גר ממש כאן, קרוב וישמח לעשות לנו סיור ממצה של 4 שעות ביום המחרת רק שעלינו לתאם. טוב יצאנו Win Win גם קבלנו טרמפ וגם מצאנו הדרכה. טוב … תאמנו. למחרת בשעה 9:00 מגיע הבחור לפתח המלון לאסוף אותנו מצוחצח הוא והרכב. יצאנו שמחים וטובי לבב לסיור עם Valdo. הסיור היה מצוין. 4 שעות מספיקות בהחלט. גם ראינו המון, גם זה עשה לנו סדר להמשך הטיולים בשמורה וגם הבנו למה הפורטוגלים לא עוצרים לטרמפים (אבל למה תיירים לא עוצרים לתיירים? טוב נשאיר משהו להמשך. דרך אגב, מדריכנו היה כזה נחמד שבסוף קיבל את הסוכריות החריפות שהבאנו מהארץ. עם המדריך נסענו בעיקר למפלים, לבריכות מים ולתצפיות מיוחדות. התחלנו בדרך הרומית המובילה מברגה לספרד ונקראת Geira. הליכה קצרה ומראש הגבעה רואים חלק מהדרך המתקדמת. הפרח הסגולפורח בכל השמורה והמרבדים הסגולים פשוט מרהיבים.

העצירה הבאה היתה ב-Ponte Feia. מספרים שבחורף הנהר שוקק מים אבל אנחנו הגענו אחרי 5 שנות בצורת וכך זה נראה. הבריכה התכווצה , המפל קצת נחלש אבל יפה…..

משם – בדרך עקלקלה לנהר Homem. גם כאן, סלעי ענק, בריכות עם מים מאוד נקיים והרבה מתרחצים.

ממפל לנהר, ומנהרות לתצפיות החולשות על העמקים . והתצפית הבאה – Rio Caldo ממנה ניתן להשקיף על העמק וכמובן על Vilar de Veiga

ההמשך היה לתצפיות Sao Bento ו – Pedra Bela מהן באמת ניתן לצפות למרחקים אדירים. מאחורינו ניתן לראות את נהר Calvao.

כביש התצפיות מוביל אותנו לכפר הררי נידח בשם Ermido שהמדינה בו גרמה לי לאבד 10 שנים מחיי. ירידות מטורפות סיבובים מאוד זוויתיים. אם מגיע רכב מולך – כדאי לך להיות אלוף בנסיעה לאחור. בקיצור, שערי הלבין ברגע.

השבילים המפחידים של Ermido הובילו ישירות לגשר עץ יפה ומפלון קטן בשם – Cascata de Vardez

ועל המפל הבא לבטח שמעתם – המקומיים קוראים לו Fecha de Barjas ואילו התיירים קוראים לו מפל טהיטי Tahiti Waterfall

האגם האחרון לאותו היום היה אגם Calvao – יום עמוס חוויות עם טעם חזק של עוד.

למחרת שמנו פעמינו לכפר ששמו Terras De Bouro כפר עם כ-7000 תושבים, יושב ממש על הגבול עם ספרד בצפון. ועל גדת נהר ה– Homem.

בכפר בזיליקה מדהימה . כמו בכל מקום דתי ומפואר – התקרה מהממת. רוב הריהוט מצופה זהב והמבנה מתפרש על מספר מבנים.

ואז גילינו אותם – שני אנשים שהלכו על הברכיים עד הבזיליקה לקיים איזה נדר שנדרו. הסתכלתי מקרוב ולשניהם היו בריכות על הברכיים. איזה מזל !!!

מ-Sao Bento המשכנו צפונה לעבר Terras de Bouro.

הגענו לכפר/עיירה השוכנת בין הרי שמורה מיוערים. הבתים כבר שונים. לא עוד בתי גרניט – בתי בטון ומלט אבל…..היה שם עוד משהו. ב-tourist information גילו לנו שעל גדת הנהר יש מסלול הליכה מעץ passadicos. זה די קרוב היא אמרה – רק שכחה להגיד שבדרך לשם יש ירידה קשה שאמר כך גם צריך לעלות אותה.

מסלול העץ מורכב על נהר Homem אותו כבר פגשנו בדרכנו יום קודם. הטיילת מורכבת מודרכת גרניט, מסלול עץ ומעבר אבנים בתוך הנהר – עשינו הכל והיה כף. פגשנו משפחות שרחצו בנהר ונראה שמאוד נהנו – אנחנו משום מה תמיד שוכחים את בגדי הים במלון.

הדרך משם הובילה צפונה לכפר Campo de Geres.

לביקור בכפר היו שתי סיבות – הראשונה, הגשר הרומאי העתיק

והסיבה השניה שני מוזיאונים שמאוד מומלץ לבקר. המוזיאון הראשון עוסק בתקופה הרומית בפורטוגל והשני מספר את סיפורם העצוב של הכפרים השקועים באגם vilarinha da Furna. את סיפורם תוכלו לקרוא בפסקה הבאה של האגמים המלכותיים.

אגמים מלאכותיים בשמורה – הסיבה ליצירת האגמים היא ייצור חשמל. אנחנו ראינו לפחות שלושה כאלה בשמורה. עשו סכרים בערוץ הנהר ויצרו אגמים מלאכותיים. Cavado River הוא אגם כזה שטחו 1590 קמ"ר. פשוט אגם ענק. באגם ישנן פעילויות תיירותיות של שייט ובילויי חוף רבים. אמנם זה נקרא River Beach Fluvial)) אך כשאין חוף ים של ממש, גם זה יכול להיות פתרון טוב ליום חם.

VILARINHO DE FURNA – סיפור עגום על עוול קשה שנעשה לאזרחים. הצפת העמק נעשתה בשנת 1972, כלומר לפני 50 שנה. כפר ששמו Vilarinho da Furna היה כפר קהילתי , . המתכננים , מלכתחילה תכננו להציף את הכפרים יקנו את השטח בפרטיות מהממשלה.הכפרים שקעו במים במאגר חרוב ההסטוריה שקעה איתם. ניתן לראות את שרידי הכפר רק כאשר מרוקנים את המים לצורך ניקוי. מספרים כי הממשלה העבירה סכומי כסף מזעריים לתושבים שנפוצו לכל עבר בלית ברירה. היום הוקם מוזיאון לזכר הכפרים וניתן לראות מעט מהדברים שהצליחו להציל. האגם שנוצר גדול מאוד והסכר נחשב לאחד המתקדמים.

השמורה ענקית ומלאת הפתעות. בכל פינה מצוי מפל ואנחנו השתדלנו לא לפספס אף אחד וכך הגענו אל התצפית הצופה על הכפר Ermido מגובה 599 מטר

ומפל אחרון ליום זה היה Cascata do Arado

הגיע היום האחרון ב-villa de Geres. עולים על הרכב בודקים מה טרם ראינו באזור והחלטנו ללכת את מסלול PR10. במפת התיירות כתוב שזה מסלול קצר לעצלנים , 4 ק"מ בסה"כ והוא מסומן בבירור. הניסיון שלנו בעבר הוכיח שאין דבר כזה מסומן היטב. וכך יצאנו לדרך

למדנו את המפה, עלינו לתצפית – הבטנו סביב, למדנו את השביל ו…..

צועדים בין סלעים, נחל קטן מצד שמאל, עצי ענק סביבנו ואז נגמר השביל ואיתו השילוט. בודקים מימין, משמאל, מתקדמים ואז מחליטים לחזור להתחלה. בדרך פגשנו עוד מטיילים שגם הם כמונו הלכו לאיבוד. כולנו חזרנו להתחלה. היות והמסלול מעגלי – החלטנו להתחיל כאילו מהסוף. בדרך הלכנו לאורך נהר LAJA ונהנינו מהמפל, עלינו במעלה ההר כדי לגלות שהמפל הגדול פשוט התייבש וחזרנו למכונית. בדרך פגשנו את שאר המטיילים שסיפרו לנו שהצליחו למצוא את המסלול באמצעות אפליקציות Trails – מייד הורדנו אותה לפעמים הבאות.

ולסיום – בשבוע בו היינו בVila de Geres התקיים בכפר פסטיבל המציין את יום הקדושה הפטרונית של הכפר. הפסטיבל נמשך 3ימים ובעיקר לילות מלווה תהלוכות דתיות, הופעות חיות, להקות פולקלור והרבה ריקודים ובירה. מספר תמונות מסוף השבוע המיוחד.