נהר הדורו – זהו אחד הנהרות הגדולים בחצי האי האיברי, ארכו כמעט 900 ק"מ. ראשיתו בספרד וסופו בפורטוגל באוקיינוס האטלנטי באזור העיר Porto. הנהר זורם דרך אזור היין הפורטוגזי. ניתן לשוט רק בקטעים העוברים בפורטוגל. עמק הדורו הוא שמורת טבע המוכרת ע"י אונסקו. לעמק מיקרו אקלים מיוחד המאפשר גידול זיתים, שקדים ובעיקר ענבים. היום יש חוות ענקיות לאורך מדרונות הנהר ואלה מייצרות יינות ובעיקר את יין הפורט המיוחד כל כך לאזור. בשנים האחרונות התפתחה באזור תיירות ענפה של לינה, ביקור בחוות היין וכמובן שייט בסירות קטנות ועד מלונות צפים לאורך הנהר. הנהר עובר בין העיר פורטו עצמה לבין פרוור הבילויים הידוע Vila Nova De gaya. גשר הברזל המוכר מהתמונות, Luis 1 Bridge הוא הגשר העיקרי המחבר ביניהן ובנוסף 5 גשרים אחרים.

החלטנו להפליג בנהר הדורו ורצינו לעשות זאת בסירות המקוריות שהובילו יין – ראו תמונה

יצאנו בשעות הבוקר המוקדמות לתחנת המטרו (Trinidad) . המטרו בפורטו, כמו בערים אחרות באירופה הוא אמצעי התחבורה העיקרי. השירות מצוין למרות בעיה קשה במכונות מכירת הכרטיסים) על מנת לנסוע לתחנה (Campanha) ממנה יוצא קו הרכבת המיוחד לאורכו של נהר הדורו. (Linha Do Douro), תחנה ענקית, שקצת התקינו להתמצא בה, כרגיל הכל כתוב בפורטוגזית. הזמנו כרטיסים (באינטרנט כמובן) (הרכבת הייתה ממש ריקה), רכבת ישנה ודי מקרטעת ונסענו במשך שעתיים וחצי כאשר רובן באפיק הדורו עם מראות מרהיבים של הנהר עצמו וכרמי הענבים והזיתים שעל מדרונות הנהר לעיירה Pinhao

ב-Pinhao היינו אמורים לעלות על הסירה , לשוט במשך שעתיים מזרחה לכיוון ספרד ובחזרה. בפרסום נכתב שמדובר בסירה קטנה יחסית עם מעט אנשים ,בפועל היו כ-50 איש. שטים שעה הלוך ושעה חזור בסירת עץ הדומה לסירות שהובילו חביות עץ עם יין מאחוזות הכרמים ליקבים ולמרתפים בעיר פורטו.

מזג האויר היה נהדר (יום לפניו היה גשם שוטף) והיה מהנה מאד. בתום ההפלגה קינחנו עם כוס יין פורט והיה נהדר.

הדרך חזרה ברכבת לא היתה קלה – הרכבת הייתה מקרטעת יותר מהראשונה, דלתות שלא נסגרות ועשן עם אדי דיזל שנכנס לקרונות הרכבת בעיקר במעבר במנהרות.

סוף טוב הכל טוב – חזרנו מעושנים אך בהחלט מרוצים.