העיירה Seia נמצאת ממש בצד השני של הפארק הלאומי סרה דה אשטרלה ביחס ל – Covilha. כלומר בצד הצפון מערבי. הכוונה שלנו היא לטייל באזור ולחוות את המירב משמורת טבע מיוחדת זו. ניתן לומר, שגם הפורטוגלים, או לפחות לשכות התיירים מתייחסים לזה כך. בצד המזרחי אתה מקבל חומר ומפות לצד המזרחי וכנ"ל למערבי. גם אנחנו התארגנו בהתאם. כלומר עכשיו יצאנו להליכות רגליות וביקורים בצד המערבי יותר. הלינה הייתה באזור העיירה SEIA במקום שנקרא Quinta Da Cerdeira, לינה כפרית נחמדה.

בעיירה סייה נמצאים מספר מוזיאונים. התחלנו במוזאון הצעצועים (Museu Do Brinquedo). מקום נחמד, בחדרים מצויים הרבה צעצועי עבר, בובות מתקופת שונות וצעצועים של מפורסמים.

מוזאון אינטראקטיבי של שמורת הטבע סרה דה אשטרלה. המוזאון במרחק חצי שעה הליכה ממרכז העיירה. המוזאון מאד מעניין, מיועד בעיקר לנוער, ללא אנגלית כלל. מדריכה נצמדה אלינו בניסיון להסביר באנגלית אך בהצלחה מעטה.האין ספק שלו היינו דוברי השפה היינו מאוד נהנים.

מוזאון הטבע לחשמל. המקום מסודר מאד יפה. ודאי שיעניין מאד נוער ואנשים מהתחום. קיבלנו מכשירי אודיו באנגלית והיינו אמורים ללחוץ על המספר שהופיע על המוצג ולשמוע הסבר. על חלק מהמוצרים לא היה מספר וחלקן פשוט לא נמצאו במקום. המדריכות היו מאד אדיבות ונחמדות ועשו מאמץ גדול למצוא את המוצגים .ממוזיאון החשמל השוכן על גדת הנהר, יוצא שביל באורך 2 קמ' עובר בתוך היער. רוב השביל בנוי על מעברי עץ וממש נעים לטייל שם. בסופו בריכת מים המזמינ ברה להשתכשך בה.

מוזאון הלחם (Museo de Pao). המוזאון יפה מאד וכולל את כל ההסברים גם באנגלית. מסבירים על כל תהליכי ייצור הלחם והלחמים השונים בחבלי הארץ השונים של פורטוגל.

הופתענו לגלות את הפינה היהודית במוזיאון. התייחסות מיוחדת למצב ולחלה.

למוזיאון מסעדה הנחשבת לטובה אך לצערינו כבר היתה סגורה אז הסתפקנו בבית הקפה ובסנדוויץ מהלחם שלהם. כמובן שיש חנות בה ניתן לקנות לחם וגם מטעמים נוספים שלהם ומהאזור ובחוץ מתקנים לילדים כולל רכבת המסיעה במתחם.

חופי נהרות, או כפי שהם נקראים בפי הפורטוגלים Fluvial. רוב הכפרים שוכנים על גדות הנהרות. הים מאוד רחוק ולכן נמצא הפתרון האולטימטיבי. מביאים משאיות מלאות סוג של חול מעורב בגרניט מרוסק ומפזרים על גדות הנהר. המקומיים מדמיינים שפת ים והתיירים מאושרים.

• הליכות בטבע במסלולים מסומנים

• כבר כתבנו בעבר על המסלולים המסומנים. הפעם PR 10 SE

המסלול מעגלי 7 קילומטר. נחשב מאתגר בינוני, יוצאים בבוקר בעליה על שביל אבנים, אחר כך הליכה לאורך נחל, ירידה לא קלה על סלעי ענק, וסיומת על מסלול רטוב בירידה בערוץ של המים עצמם. בקיצור, אכן מאתגר בינוני. צריך לציין שהמסלול בהחלט מאד יפה ונעים.

מסלול נוסף שעשינו באותו אזור ממש PR 12 SEI מעגלי, באורך 5 קילומטר, גם כן מאתגר בינוני,

ההתחלה לא ברורה (כמו תמיד) אך אנחנו יוצאים ומקווים שאנחנו בסדר. אחרי כקילומטר נראה לנו שטעינו. חוזרים להתחלה ומגלים את הסימון ממש באורח פלא. יוצאים ואכן אנחנו במסלול. גם בדרך הסימנים נעלמים אך שבים ומופיעים מאוחר יותר. כבר באתר כתוב כי הסיכוי לפגוש מטיילים במסלול הוא אפסי, אך לפתע אנחנו רואים זוג כ200 מטר לפנינו וזהו אישור שאנחנו בכיוון. בהמשך פגשנו אותם, הולנדים שביתם מתגוררת באזור. הם אצלה ומידי יום א יוצאים לטייל.

• ולסיום – אין ספק כי השמורה מיוחדת ושווה בהחלט להקדיש לה אפילו שבוע למי שיש זמן. עם זאת צריך לזכור כי שלגים כבר לא יורדים מידי שנה וגם הגשמים התמעטו מאד. שריפות קשות פגעו בשמורה וזה ניכר בכל מקום ובעיקר בצד המזרחי בעליה לטורה מכיוון קובילה. את כל הדברים האלה צריך לקחת בחשבון. עם זאת וכפי שכתבתי אסור לוותר על הביקור בשמורת הטבע המדהימה הזו בפורטוגל.