פורטוגל הבינה בשנים האחרונות שהמוטיב היהודי הוא פנינת תיירות עבורה ולכן שיחזרה את הנתיב היהודי שעובר לאורך הגבול המזרחי עם ספרד ולא רק שם – כמעט לכל עיר קיימת הנקודה היהודית שלה.. ישנן ערים ששימרו את הגטאות היהודיים והקימו מוזיאונים לזכר הקהילה היהודית והיו אחרות שיצאו ידי חובה בלבד. האבסורד הגדול – ברוב מקומות השימור היהודיים יושבים פורטוגזים צעירים, לא יהודים שדוברים פורטוגזית בלבד. יש הסברים ליד כל תמונה בפורטוגזית בלבד ואין את מי לשאול. שוחחנו עם אחת הבנות ולדבריה מקומות אלו נועדו לקהל המקומי- בתי ספר, סטודנטים ועוד, החלטנו ללמוד עם המומחים ופנינו למומחה בהא הידיעה בפורטוגל – אריה חשואל, מומחה להיסטוריה יהודית, לתולדות האנוסים בפורטוגל וספרד ואיש אשכולות. ממליצה לפנות אליו ולסייר איתו. חוויה מרתקת.

קצת מידע על אריה (הבחור בכובע הכחול ) – ברזילאי, יהודי, עלה לארץ ולמד הסטוריה יהודית באוניברסיטת חיפה. לאחר סיום לימודיו נוצר קשר עם העיירה בלמונטה והוא הוזמן להיות המדריך המקומי במוזיאון היהודי. במהלך תקופה זו הכיר את דניאלה אשתו – בתם של יהודים אנוסים והם נישאו. סיפור מרתק בפני עצמו שאספר בהמשך. בנתיים נגלה קרע בינו לבין הרב הוא פרש מעבודתו והחל להדריך באופן עצמאי. מגיעות אליו קבוצות רבות מישראל, משפחות בודדים (כמונו) והאיש עסוק מאוד. ההדרכה מרתקת. החומר זורם בצורה קולחת ומעניינת ואני חייבת להודות שהאיש לא מתעייף. אנחנו התעייפנו – אחרי 8 שעות הבנו שמספיק להפעם…

בלמונטה – סיפור האנוסים בבלמונטה מדהים. בשנת 1917 ביקר בעיירה מהנדס יהודי ממוצא פולני בשם שמואל שוורץ. במהלך ביקורו מצא מספר משפחות אשר שמרו על מנהגים יהודים וסברו שהן צאצאיות האנוסים. הסיפור פורסם בעולם . הקהילה סירבה לשתף פעולה ומרביתה המשיכה להתכחש ליהדותם. פגשנו בבלמונטה את משפחתו של אריה. הוריה של אשתו הם מצאצאי האנוסים. המוזיאון המקומי מוקדש למשפחתם. הופתענו לגלות שהוריה של דניאלה נישאו ב-1986 במרתף הבית בחתונה יהודית כשרה ולמחרת בכנסיה הקתולית. הם עדיין, בסוף המאה ה-120 המשיכו להתנהג כאנוסים. בתחילת שנות ה-90 , בעקבות התערבותו של נשיא המדינה יצחק נבון והשגרירה קולט אביטל, החליט הרב לאו לגייר את הקהילה גיור קולקטיבי. רק אז יצאה משפחתה של דניאלה "מהארון" והחלה להתנהג כיהודיה. היום הגברים חובשים כיפות ומצהירים על יהדותם אך עדיין רבים ממשיכים להכחיש.

תמונות בית הכנסת בבלמונטה. בתמונה למטה טקס החתונה במרתף של ההורים של דניאלה. בצילום ניתן לראות את הלוח שכתבו תושבי העיירה שמתחיל במשפט החשוב " כאן במקום הזה לא נותקה השלשלת…"

בית הכנסת נבנה על קרקע שנתרמה על ידי המשפחה ונקרא על שם הדוד אליהו אזולאי ז"ל.

בית הכנסת אינו עומד בתקן של הרבנות האורתודוקסית. בנוי קצת שונה ומעל ארון הקודש נכתב פסוק שליווה אותם בשנים הקשות ולא "שיוויתי אלוהי לפני תמיד".

פגשנו את אמא של דניאלה שהסכימה לשיר בפנינו שני שירים מתקופת האנוסים. אחד סיפור משה בתיבה – שיר המספר ברמזים את סיפורו של משה ויציאת מצריים. שיר שני סיפר על חג השבועות. שמענו ממנה שבקהילת האנוסים הנשים ניהלו את הקהילה הדתית. סבתא שלה היתה הרבנית והיא זו שידעה לקבוע את תאריכי החגים היהודיים לפי מולד הירח. היא ניהלה את הטקסים הדתיים, החתונות וכל השמחות. הלוואי עלינו במדינת ישראל.

משם עברנו לגוארדה. אם בבלמונטה נעשה מאמץ אדיר לשמר את העבר – בגוארדה הכל בערך. ידעו שהגטו היה במקום מסויים אבל אין יודעים באיזה בית היה בית הכנסת. למה ???? ככה, היום, לאחר מחקרים רבים ומקיפים שנעשו יודעים שבכניסה לכל גטו הוקמה כנסייה להשגיח על המקום. את בית הכנסת לרוב מצאו בשל הכניסה. הכניסה לבית הכנסת תמיד הייתה מצד מערב כאשר קיר ארון הקודש פונה למזרח. כאן הפתיע אותנו אריה במחקר שיצא בשנים האחרונות ומדבר על סימנים שמקובל היה לחשוב עליהם כמסמני "נוצרים חדשים"

במחקר בדקו את המקום המסמן את מקום המזוזה (תמונה ראשונה מימין) ולאחריה את שאר הסימנים המופיעים על הקירות. הסתבר שמקום החור בקיר אינו תואם מקום הכנסת המזוזה ולגבי שאר הסימנים- נמצאו סימנים זהים גם על בתים שידעו בוודאות שלא גרו שם יהודים וגם מחוץ לגטו. הסברה הרווחת היום לאור המחקר שבתים אלה היו שייכים לכנסייה. לכל אחת היה סימן מזהה משלה והן השכירו את הבתים לאנשים. הסימן מראה שהבית שייך לכנסייה מסויימת. כנראה שהכנסיות סיפסרו בבתים ביניהן וכך ניתן למצוא מספר סימנים על בית אחד. אוי, שברו את ליבי עם המחקר הזה…..

מגוארדה היחשנו פעמינו לעבר טרנקוזו כדי להספיק להגיע למוזיאון טרם סגירתו.

המוזיאון קיבל מתנה ספר תורה והמראה קצת עצוב. המוזיאון עצמו עוסק ביהדות פורטוגל ובאינקוויזיציה. מסתבר שהאינקוויזיציה ניהלה רישום מדוייק של כל מעצר, עינוי, משפט (מזכיר לכם משהו) והכל מתועד באלפי דפים וכך ניתן לעקוב אחר קורות חייהם של משפחות שנרדפו ומה עלה בסופן. לצערי, אין לי תמונות להוסיף – קשה לצלם לוח זיכרון למאות הרוגי מלכות. אין ספק שלנאצים היו מורים טובים.

בתחילת שנות ה-30 של המאה שעברה, התחילה התעוררות יהודית בטרנקוזו ונבנו בתי כנסת בבתים פרטיים. פורטוגל חתמה על הסכם ניטרליות עם היטלר בתנאי שהיא תהייה נקייה מיהודים. רודן פורטוגל, סלזר, הודיע שנגמר עידן האביב של היהודים והם צריכים לבחור בין גירוש ליהדות. כך החזירה מלחמת העולם השנייה את היהודים לתקופת אנוסים נוספת. בתמונה, צילום חלון אחד מבתי הכנסת באביב שקדם למלחמה

בילנו עם אריה 9 שעות מרתקות. ממליצה לכל המתעניינים בנושא ליצור איתו קשר.