אזורים נרחבים מאד בפורטוגל נקראים שמורת טבע, דבר שלא תמיד מצדיק את עצמו. במקרה של שמורה זו הדבר מוצדק גם מוצדק. דבר נוסף, היות ולפורטוגל שטחי שמורות ענקיים, מוכרים ומתוירים הרבה יותר, כמו למשל אראבידה בדרום וסיירה דה אשטרלה בצפון, שמורה זו אולי, לא מקבלת את היחס הראוי לה. השמורה מתחילה באזור העיירה Vila Real וילה ריאל, עליה כתבנו. גודל השמורה 7220 דונם בלבד. הנקודה הגבוהה ביותר בשמורה היא בגובה 1339 מטר. האזור הוא אזור של גרניט, ומחשופי סלע רבים. לקבלת מושג על הגובה – תראו אותנו בנקודת התצפית.

השטח המיוער, ובאמת מדובר ביער – מכוסה באלונים וליבנים. הנהר שליווה אותנו לאורך השמורה היה Rio Olo. פעילות היסטורית גיאולוגית יצרה תופעות טבע מרהיבות בשטח,

שיסט (ציפחה) וגרניט הם הסלעים שמשמשים לבניית הבתים דבר היוצר תופעות יפות ומיוחדות. בשהותנו בעיירה וילה ריאל עשינו תוכניות רבות איך כמה ומתי לטייל בשמורה זו, ברכב וברגל, לצערינו, רמי חלה בקורונה, כך שרוב התוכניות נשארו על הנייר, ובכל זאת ניסינו לעשות מה שאפשר, בעיקר ברכב. עזבנו את וילה ריאל בדרכנו לעיירה Amarante חצינו את שמורת ALVAO וניצלנו את הזמן כדי לראות כמה שיותר כשהשיא צריך להיות אותו מפל מפורסם Figuas de Ermelo. . אי אפשר לספר על השמורה בלי התייחסות מיוחדת לכבישים. אולי עוד לפני כן, צריך לומר כי ככלל, הכבישים טובים מאד בפורטוגל, נכון, לעיתים צרים וללא שוליים אך בהחלט טובים וריקים ,לפחות בחודשים שלפני העונה עצמה.

בשמורה זו, הכבישים צרים במיוחד, עם המון סיבובים ועליות או ירידות לא קלות ופעמים רבות ללא מעקות, כך שצריך לנסוע בזהירות רבה. המקומיים מרשים לעצמם לינהוג יותר בחופשיות ואת התיירים מזהים לפי הנסיעה האיטית. המשכנו לטפס במעלה ההר , כאשר צדה את עינינו הבקתה של עמי ותמיד . משהו מהאגדות. כעין ביקתה ובית קפה. עצרנו, נכנסנו,….

הזמנו 2 כוסות אספרסו (בפורטוגל אם אתה מזמין קפה, משמעו אספרסו) וישבנו בחוץ. הגובה 1063 מטר, נעים מאד בחוץ. הביקתה (תמונה) היא ביקתת ציידים מדהימה וכל המקום, נקרא Cabana והוא מדהים ביופיו.

מכאן אנחנו עושים את דרכנו לעבר "ה – מפל" Fisgas de Ermelo

וזה המקום לספר סיפור. אין לנו ניסיון טוב עם סימוני השבילים בפורטוגל. במספר שבילים בהם הלכנו סימון השבילים לא היה כמו שצריך. אז הגענו למקום בו מתחיל מסלול ההליכה. היינו מספר זוגות. הסתכלנו על לוח המסלול , בדקנו, צילמנו. ליתר בטחון שאלנו זוג צעיר, שנראה מקומי מהיכן מתחיל השביל ויצאנו לדרך שאמורה להיות עד 1 ק"מ

. הם הולכים, אנחנו אחריהם, הולכים והולכים ופשוט לא מגיעים. הצעירים עוצרים ומתיישבים בצד הדרך ואנחנו מבינים ששוב …. בשלב מסוים הבנו שזה לא לעניין וחזרנו. חזרנו לנקודת המוצא – ועכשיו אנחנו כבר מספר לא מבוטל של מטיילים שמחפשים את המפל. ואז- מעשה ניסים, עלינו על מדף סלע ענק וראינו אותו !!!!! נגלה לעינינו במלוא תפארתו . למשמע צעקותינו כל השאר הצטרפו לחזות בפלא.

משם עלינו גבוה , גבוה לכפר Ermelo הידוע בעיקר ב"אגרני האבן" (תמונה) זהו מבנה לא גדול היושב על עמודי אבן, גרניט במקרה הזה, מאחסנים בו את הדגנים על מנת למנוע מעכברים לאכול את הגרעינים.

הכפר משתייך לכפרי הציפחה , בעלייה לכפר עוברים את הגשר הרומאי מעל נהר Olo. וכמובן שמקומה של הדרך הרומאית לא נפקד גם כאן. הדרך עולה לכפר והמדרכות כולן – אבני נחל עגולות וחלקלקות.

הכפר מנסה לשמר את המסורת העתיקה של בנייה באבני ציפחה, גגות ציפחה שחורים חקירות גרניט. ליד הבתים טרסות עם גפנים וירקות. ממוצע הגילאים מאוד גבוה – קיימת. הגירת צעירים לערים ורק המבוגרים נשארים במקום.

ממשיכים בדרכנו ומרחוק רואים גשר רומאי ממנו קופץ הנוער לנהר, אז מייד נוסעים לראות.

את נהר Cabril כבר פגשנו כמו את כל השאר, אך מכיוון שאנו נוסעים ימינה שמאלה ולכל הכיוונים אנחנו ממשיכים לפגוש אותם בדרכנו. כך גם את הגשרים שהרומאים השאירו לאורך ולרוחב המדינה ואת כל שאר הדרכים המיוחדות. כמויות המים שיש בפורטוגל מעוררות בנו קנאה. כל הצמחיה העשירה, הבריכות הטבעיות – יופי נפלא.

היום מגיע לסיומו ובצער רב כי לא הספקנו יותר משמורת טבע נהדרת זו, אנחנו עושים את דרכנו לתחנה הבאה והיא העיירה Amarante.