מילה על המחוז.

וכך נכתב על המקום Tras Os Monte בספרים – "על החבל נגזרו מאות שנים של בידוד. החיים במחוז הקשה והאקלים הקשה…" "על אף מקבץ העיירות הגדולות שבמחוז, אורח החיים הכפרי עדיין שולט כאן".

החלטנו לטייל במחוז זה למרות ועל אף כל מה שכתוב עליו בספרים. אכן האזור לא קל, למרות שגיאוגרפית הוא קרוב מאד לעמק ה – Douro הפורה. מדובר בחבל ארץ מלא גבעות, המון שדות בר ריקים לחלוטין או נטועים בעצי פרי שונים, ערמונים, זיתים ודובדבנים. חשוב לציין כי מטעים רבים שניטעו בעבר נזנחו בגלל הבצורת שנמשכת כבר 5 שנים ואינם מטופלים ועבורנו כחקלאים מדובר בתמונה קשה ומכאיבה. ועם זאת – הפרטיות בשטח שובה את הלב.

• מילה בנושא המים – ממש מהיום הראשון אנחנו שומעים כאן על בעיית מים קשה ובעיקר לחקלאות. חשוב לציין כי ישנם כאן לפחות 10 נהרות גדולים הבאים ממזרח, מכיוון ספרד חוצים את פורטוגל ונשפכים לאוקיינוס האטלנטי. כמויות עצומות של מים. כמו כן יש כאן איגום לאגמי ענק מהם שואבים מים, כנראה לשתייה. שאלנו מקומי מדוע אין מים לחקלאות ולא קיבלנו הסבר מניח את הדעת. לדבריו ספרד שולטת בסכרים-לא אימתנו אין דבריו. דבר ראשון המים באים מספרד וזו בעיה (מוכר לנו). דבר שני סלע המקור הוא גרניט כך שאין היווצרות אקוויפר וכל המים זורמים לאוקיינוס. דבר שלישי, האופי והתנהלות הפורטוגלים לא איפשר להם להשקיע בעניין את הכספים הנדרשים. הם גם לא מתפילים מים. מוזר, אך זה המצב כנראה.
• קבענו את מושבנו לאותו שבוע ב-Casa D'Augusta. בכפר קטן בשם Vila cha de Braciosa. משם יצאנו לטיולים הרוב ואף לגיחה קצרה בספרד בעיר Zamora.

בית ההארחה בו שהינו היה מקסים. מייד עם הגיענו בעלת הבית סיפרה לנו בגאווה שהבית שייך במשך דורות רבים ליהודים ובעורקיה זורם דם יהודי. בעבר גרו בכפר "נוצרים חדשים" והיום אין עוד יהודים באזור. בהמשך ביקשה להראות לנו את הבית ואת עברו היהודי. נדהמנו. הדבר הראשון שנראתה לנו היה בית הכנסת הקטן שהיה מוחבא בזמנו מאחורי קיר עץ.

ואז הראתה לנו את הגומחה בקיר בו היתה בעבר מזוזהאשר נאלצו להוריד בגלל הפיכתם לנוצרים חדשים ובכל זאת המשיכו לנשק את המקום וכך נוצרה אותה גומחה. על משקוף הדלת סומן הבית בביתם של נוצרים חדשים.

רוב בתי הכפר והבסיס שלו משתייכים לתקופת המאה ה-12 ואילך. כמו תמיד הרומאים כובשים וכו'. המאפיין של כל הכפרים באזור זה – צמודה לכל בית גינת ירק פרטית ולידה בוסתן עם שפע עצי פרי. כל גינה מכילה הן ירקות והן פרחים כמו דליות, סייפנים ועוד שלל פרחים צבעוניים.

כמו שניתן לראות בתמונות -הכפר מלא עתיקות. אבני בניה עתיקות, כיורי שתיה ועוד ועוד. ברוב הכפרים הגיל הממוצע גבוה והצעירים נוהרים לעיר הקרובה Miranda

MIRANDA

העיירה שוכנת 3 קמ' מגבול ספרד. מדוברת בה שפה מיוחדת "מירנדש" בנוסף לשפה הרשמית בפורטוגזית. בעברה הרחוק היתה עיר רומית. נכבשה על ידי המורים אשר העניקו לה את שמה "מיר-אנדול" שבהמשך הפך ל-מירנדה. הייתה בעלת חשיבות אסטרטגית בשל הקירבה לגבול וגם כאן לא נפקד מקומו של הקסטלו.

עוד מקומות מרשימים שנותרו – הקתדרלה וארמון הבישופים.

הדבר המאפיין במיוחד את מירנדה זה הפולקלור התוסס שבה. pauliteiros de Miranda – לשמחתנו, ביום שבת התקיים ריקוד המקל המפורסם לצלילי חמת חלילים עם התלבושות המסורתיות. ריקוד מלא חיים ותוססת. צילמנו סרט וידאו מוזמנים לבוא ולראות.

בכיכר המרכזית של העיר מוצבים הפסלים. שיירת הרוקדים מתחילה בעיר עצמה, עולה את הדרך לקסטלו ומסיימת את הריקוד סביב הפסלים. מדהים,

וכך מדי יום יצאנו לסייר בכפרים השכנים. כאשר אומרים כפר לעיתים מתכוונים למקבץ של 6 בתים ולעיתים מגיעים למקום יחסית גדול עם מספר רחובות, אחוזות גדולות ותמיד תמיד כיכר גדולה באמצע עם עמוד הקלון של האינקוויזיציה.

Avalanoso –

נחל חוצה את הכפר. גינות ירק גדולות יחסית בכל מקום. הלכנו בצידו של הנחל בצד אחד כמה מאות מטרים.

עצי פרי של תפוחים, אגסים ודובדבנים. הבתים חלקם ישנים מאד ומתמוטטים וחלקם ממש חדשים. מקום מוזר, כאילו יש כאן פוטנציאל לקצת יותר שממש אינו ממומש כלל. אך האווירה סביב הנחל נעימה (חשוב לציין שהיה יום א.

Algoso –

בכניסה לכפר שלט חדש שעוסק באבירים (ראה תמונה). עלינו ישר למבצר Castelo De Algoso. המבצר עצמו יושב על סלע ענק ונמצא חולש על כל האזור ב-360 מעלות. ניתן לעלות עם הרכב ממש לתחתית המבצר. המבצר מתוחזק בצורה מצוינת ומבטיח בטיחות רבה. הנופים מהמבצר מדהימים. המבצר עצמו מעבר לנופים הוא מרשים ביותר.

ממרומי הקסטלו ניתן להבחין איזו שליטה מדהימה היתה להם על השטח. מלמעלה הכל נראה קטן וגמדי.

Sao Joanico –

נהר חוצה את הכפר במרכזו. ממש יפה. גשר עתיק, רומי חוצה את הנהר וגם מעבר להולכי רגל מיומנים.

גם כאן גינות ירק ענקיות צמודות לבתים. ליד הנהר שולחנות אז ישבנו לאכול את הצהרים שלנו. סנדביצים, ירקות, גבינות ופירות.

PARQUE IBERICO DE NATUREZA E AVENTURA DE VIMIOSO ובעברית – פארק הטבע וההרפתקאות וימיוסו בחצי האי האיברי – נסענו בין הכפרים ובמקרה ראינו את המקום. נכנסנו.

קבלו אותנו 3 בנות נחמדות. שתים יודעות רק פורטוגזית ואחת בנוסף לפורטוגזית, קצת צרפתית וקצת ספרדית. המקום מדהים. מאורגן להפליא, ניתן לקבל הסברים (בפורטוגזית), לעשות פיקניק ויש שירותים.

קצת מהאינטרנט – " לעמקי הנהרות אנגויירה, סאבור ומאצאס יש מאפייני שימור ייחודיים המיישבים בהרמוניה מושלמת את הטבע והאדם" (מהאינטרנט) כדאי לקרוא ולבקר, מאד מעניין. בנוסף, באזור חוות חמורים. ברור שלא הקדשנו למקום את הזמן הראוי בעיקר בגלל בעיות שפה.

• בעיית השפה – בעיית אי ידיעת השפה הפורטוגזית מלווה אותנו מיומנו הראשון כאן. אפילו במקומות הנותנים שירות לתייר פעמים רבות דוברים רק פורטוגזית. אין ספק שזה בעייתי מאד. חשוב לציין כי רוב התיירים שפגשנו כאן וזה לפני העונה אינם דוברי אנגלית. צרפתים וגרמנים בעיקר וגם הולנדים (דרך אגב, אנחנו פה חודשיים ועד היום, ואנחנו מסתובבים המון, פגשנו ישראלים בודדים רק פעמיים). אז בעניין השפה. אכן זה מרגיז מצד שני הם אומרים, אתם רוצים לטייל ולחיות בארץ שלנו, תלמדו קודם את השפה. יש בזה משהו.

Placacoulo –

במסגרת טיולנו בין הכפרים הגענו לכפר זה בעיקר בגלל יצרני האולרים ( לא להאמין, 5 מפעלי אולרים באותו הכפר) אותם רואים בכל חנויות התיירים וגם בגלל חיבתו הבלתי מוסברת של רמי לסכינים ואולרים. לקחנו מספר טלפון מהאינטרנט, התקשרנו וענתה בחורה צעירה באנגלית מצוינת. הגענו למפעלון שנקרא Jose Da Cruz

המזכירה קבלה אותנו במאור פנים. נכנסנו למשרד שלה שהוא גם חנות המפעלון. הסבירה שמדובר במפעל משפחתי של אב ובניו – שהכל עבודה ידנית וגם על סוגי האולרים השונים. בקשנו לראות את העסק עצמו, היא ביררה ונכנסנו.

מקום לא גדול ובו בני המשפחה בהרבה עבודה ידנית מכינים את האולרים. קיבלנו הסבר ממצה מכאב בחולצה הורידה שגימגם באנגלית ומהבן בחולצה הירוקה . אף ציינו כי באותו כפר ישנם עוד יצרני אולרים. מחירי האולרים (מאד יפים) סביב 15 יורו. קנינו, נפרדנו ונסענו להמשך הטיול.

Picot –

בכפר עצמו, עד כמה שראינו ולמדנו אין משהו מיוחד למעט העניין שממש קרוב ישנה תצפית נהדרת על נהר ה- Douro. המשכנו עם הרכב לנקודת התצפית (5 דקות נסיעה) שם יש מבנה והולכים ברגל 5 דקות נוספות. התצפית מסודרת מאד יפה. השם הוא Fraga Do Puio – Picot.

כאשר חזרנו המבנה היה פתוח וגלינו עולם ומלואו של מוצרים מהאזור הפנים עצמו מסודר מאד יפה ובחורה שנמצאת שם מסבירה יפה לא באנגלית כמובן, וגם חביבה מאד. נפרדנו ונסענו לדרכנו.

נשארו באזור עוד כמה כפרים שלא ביקרנו בהם אבל הזמן נגמר ואנו בדרכנו לתחנה הבאה – BRGANCA