וקצת על חקלאות ועוד

חבל ארץ זה מתאפיין בחקלאות מצד אחד ושטחים ריקים מצד שני.. ראינו שטחים אינסופיים של כרמי זיתים, כרמים, שעורה ותירס ומטעי שקדים. השטחים החקלאיים החדשים נטועים בצורה מאוד דומה לנטיעות בישראל – שורות ישרות עם טפטפות תלויות וסימון שורות כנהוג אצלינו. רמי כל הזמן טען שיד ישראלית מעורבת בנטיעות ואז גילינו שלטי ענק ועליהם מודפס בכחול באותיות קידוש לבנה – NETAFIM. אז רמי צדק, חקלאים ישראלים חונכים את המקומיים….

המגאליטים בחבל אלנטז'ו – אז מסתבר שהאזור מלא במגאליטים. סלעי ענק עד 3 מטר ואף יותר שהוצבו אנכית בצורות מסוימות. חלקן במעגלים כפי שמראות התמונות לעיל וחלקן בצורה מובנית בדימוי מערה כמו שנראות התמונות התחתונות. ויש כאלה שמזכירות שעון שמש ענק וכנראה שימשו לטקסטים שעדיין לא הגיעו לפישרם.

ויש עוד רבים אך המיוחדים נמצאים באזור Evora. יש הטוענים שיש כאלה ברמת הגולן – אני לא ראיתי…

אלה היו הימים האחרונים עם ה-camper אז חלפנו על פני כפרים קטנים שכל אחד התאפיין במשהו המיוחד לו.

נכנסנו לבקר כפר העוסק בקדרות בלבד. Sao Pedro Do Corval. עשרות סטודיו לקדרות. חלקם קטנים וביתיים וחלקן ממש גדולים. הגיל הממוצע של הקדרים 70+. הכל בעבודה ידנית , בעיקר הציורים על כלי החרס והמאיירות – נשים מבוגרות. לא זוכרת שפגשנו צעירים/ות בתחום זה בכפר.

נכנסנו לראות את המבצר ב-Mouro ואז סיכמתי בפני רמי את הדברים הבאים – פורטוגל נכבשה על ידי הרומאים, אחר כך נכבשה על ידי המורים, ואז באו הפורטוגלים והטמפלרים וכבשו מהמורים ואז הכנסיה בנתה כנסיה על המסגד שנבנה על המקדש הרומאי ואז הוקמה פורטוגל העצמאית ועכשיו החלו המלחמות עם הספרדים ולכן נבנו הרבה מבצרים על הגבול המזרחי עם ספרד – זה מה שנקרא לכווץ את ההסטוריה…..

MOURO

הסיפור המרתק קשור דווקא לנפת Montijo

בשנות ה-40 נעשה ניסיון להקים באזור פרוייקט חקלאי הדומה מאוד באופיו למושב עובדים. הוקם קואופרטיב שקיבל מהמדינה אלפי דונמים של אדמה. שטחים אלה חולקו לחוות בנות 18 דונם כל אחת. בכל חווה נבנו מגורים למשפחה ולצוות. הוקם מאגר רכבי עבודה (טרקטורים וכו') ונבנו מפעלים שיתופיים לקליטת התוצרת ושיווקה. הוקם מוסך מרכזי לטיפול בכלים, העברת מידע וכו'. המתיישבים שהתקבלו היו צריכים להיות בעלי משפחות עד גיל 45 , חסונים ועם רקע חקלאי. הניסיון עבד יפה עד סוף שנות ה-80 שאז קרסה החקלאות. החוות נמכרו לחוואים יהפכו לאט לאט לעמודות ענק שהחברות במחירי הפסד לצרפתים. סוף עצוב לסיפור יפה.

אבל , אחד הכפרים המעניינים שנבנו בתקופה זו היה Pegeos Velha. המטרה היתה להקים מושב חדשני עם אדריכלות מודרנית. האדריכל שנקרא לדגל היה גרמני והוא בחר בקווים מעוגלים.

הבית עם הארובה הלבנה – הכנסייה. בתי המגורים מתחבאים בין העצים ושני גני ילדים ענקיים ומדהימים בחזית הבית. החקלאות אמנם קרסה אך הכפר חי ובועט.

סיימנו את טיילנו עם הקרוון בעיירה Montjo. בתים יפים ומיוחדים, כיכר הרפובליקה כמו בכל עיירה וגרפיטי יפהפה מול תחנת האוטובוסים.

העיירה שוכנת לגדות נהר ה-Tejo. אחרי בצורת של 5 שנים רבים מנהרות פורטוגל מתייבשים והסירות שקועות במדמנת הבוץ. מראה עצוב. פרק זה נכתב לאחר שבוע ולכן אני יכולה לספר לכם שארבעה ימים אחרי נפתחו ארובות השמיים ומאז לא פסק הגשם.