עיירה מימי הביניים, כפר קטן השוכן מעל נהר גואדיאנה guadiana . אחד הנהרות הגדולים בפורטוגל.

הטירה נבנתה על מצוק ושולטת על כל הסביבה. בימים טובים ניתן לראות עד ספרד. אנחנו היינו בימים פחות טובים, מזג אוויר סגרירי עם גשמי זלעפות כל יום משעה 14.00 עד 16.00 או לחילופין ימי חמסין בהם הטמפרטורה הגיעה עד 34 מעלות. בקיצור זכינו לחוות גם וגם.

אל העיירה הגענו עם ה-camparevan וחנינו למרגלות הגבעה בחניון המיועד לקרוונים. אין בו כלום למעט משטח יחסית מיושר.

מספר מילים על מונסרז – מיקומה הגיאוגרפי על ראש הגבעה מעל הנהר ומול ספרד הפך אותה למבוקשת בקרב כל העמים שעברו באזור. רומים, מוסלמים, פורטוגלים , טמפלרים ועוד. העיירה נחשבת למוזיאון פתוח בשל שימור המבנים בה מתקופת הכיבוש השונות.

העיירה עדיין מוקפת החומות מימי הביניים. בחומות ארבעה שערים. אנחנו נכנסנו מהשער הראשי Porta da vila. כאשר הולכים לאורך החומה, לא משנה מאיזה שער נכנסים מגיעים לטירה שנבנתה במאה ה-14.

מהטירה עצמה לא נשאר הרבה. שני צריחים ורחבה שהוסבה במאה ה-19 להיות זירת שוורים עם אמפיתיאטרון קטן. כל שנה במהלך החגיגות של Nosso Senhor Jesus Dos Passos מתקיימת במקום מלחמת שוורים קטנה. לא יאמן !!!!!

שני רחובות מצפון לדרום באורך בערך 800 מטר כל אחד וכ-8 סמטאות רוחב באורך 600 מטר כל אחת. הסמטאות צרות וחלקן מאוד תלולות ורכב בקושי עובר בהם. לדעתי רק שוכני המקום מעזים לקחת את הסיכון.

בתמונות למעלה סמטאות הרוחב ובתמונות למטה סמטאות האורך שהן רחבות יותר ובהן רוב החנויות ובתי הקפה. אנחנו ספרנו 8 בתי קפה קטנים ו-3 מסעדות גדולות מומלצות בטריפ אדוויזר.

במרכז העיירה כנסייה שעוברת שיפוצים ומולה כנסיית החסד והרחמים שכמוה פגשנו כמעט בכל מקום בפורטוגל. העיירה עצמה מאוד דתית והדת הקתולית שלטת בה. בהמשך אגע בדת וביחסה ליהודים שברחו מספרד למונסרז.

בעיירה היה רובע יהודי שכיום אין לו זכר ולו בציון שם של רחוב. הכל נגוז. ובכל זאת – האשמה נותרה וכך למול הרובע היהודי שנמחק נבנה בית האינקוויזיציה שמחקה את היהדות.

שמחתי לגלות שקיימים רגשי אשמה.

אחרי העיירה שבאמת היתה מיוחדת ומקסימה ירדנו לבלות בחוף האגם המלאכותי אלקבסה,

ארוחת בקר טובה, קצת שמש 🌞 וממשיכים בדרכנו