אז בעצם נסענו לפורטוגל בין השאר כדי לבקר ביקבים הכי מפורסמים בעולם, לשתות וליהנות מהחיים. חיים רק פעם אחת וצריך לחיות אותם טוב. אז כאשר היינו ב-Setubal הגענו ליקב ששמו רשום לעיל ולא הסכימו להכניס אותנו. קיבל אותנו איזה פלצן בחולצה לבנה מבפנים מאוד רציניות הסביר לנו שהיומן עמוס ואין אפשרות לצרף אותנו לקבוצה אחרת. התאכזבנו.

הגענו לאזור Monsaraz וגילינו שיקב האם נמצא באזור זה והמיוחד שבו הוא תהליך עשיית היין שנעשה כמו לפני מאות בשנים.

בכניסה ליקב כמובן נטועות 3 שורות עם הזנים העיקריים של היקב

אני לא אפרט אך מי שרוצה יכול להגדיל את התמונה ולקרוא את שם הזנים.

כפי שציינתי, מה שמייצג את היקב שיטות העבודה המסורתיות. כאן עדיין דורכים על היין בכפות רגליים יחפות ומפני שרמי איש מקצוע הסבירו לנו שמדובר שלפטריות שבין אצבעות הרגליים יש תפקיד פעיל מאוד בעשיית היין. נשבעתי שלא אגע ביין שלהם.

את היין מכניסים למיכלי נירוסטה ענקיים אבל מה שמייצג יקב זה הוא יישון היין באמפורות חימר ענקיות.

כדים אלה נמצאים במרתף, קצת קריר וחשוך שם ולי זה הזכיר את סיפור עליבאבא ו-40 השודדים. לדברי המלווה שלנו , ממלאים את הכדים ביין ומעליו שופכים שמן זית שלא יתקיים תהליך חימצון. זוכרים, שמן ומים לא מתערבבים,

בזמן תהליך תסיסת היין חייבים כל יום לערבב. מה קורה אם שוכחים לערבב? התמונות להלן מדגימות בפניכם כוחם של גזים כלואים.

כמו שאתם רואים, הכד מתפוצץ והיום נשפך והדמעות זורמות. שכחתי לציין – כאשר יורדים למרתף החשוך הריח שמקבל את פניך פשוט נפלא. רק ממנו אפשר להשתכר.

ואז מגיע הרגע המאושר – חדר הטעימות. רק תראו את החיוך על פניו של רמי – היה שווה הכל.

והיין המנצח – שנקבע הטעים ביותר הוא……..