מצודת אלקאזר בסביליה הוקמה בשנת 712 כאשר כל כובש עשה בה שינויים להתאים אותה לסגנון הבנייה שלו – מוסלמי, וויזיגוטי נוצרי וניהול קלאסי.

חשוב היה לנו לראות את המבצר, הקתדרלה ומגדל חירלדה ולכן הזמנו סיור מודרך. למדריך שלנו קראו מיגל, בעל תואר שני באמנות וידע בלתי נתפס. עם הרבה חוש הומור והרבה סבלנות. אורך הסיור היה 4 שעות שחלפו ביעף למרות שהרגליים זימרו שירי עייפות.

מבצר אלקאזר

הכניסה הראשית למבצר

טוענים שבית המלוכה חייב לשהות המבצר כאשר הם שוהים בסביליה אבל האמת היא שהם מעדיפים את המלון המפואר על יד ואפשר להבין אותם.

המבצר כולו הוא מלאכת מחשבת של גילופי אבן עדינים ומיוחדים שנעשו על ידי המורים. אפשר לראות שבין החריצים הוכנסו סורות מן הקוראן.

סגנון הבניה מאוד מזכיר את ארמון אלהמברה במרוקו. הקשתות והמרפסות, תקרות המיוחדות. אפשר לכתוב המון אך אני מעדיפה לשתף בצילומים

הגנים מספרים את סיפור הבעלים – הראשון שתל עצי פרי, הבא אחריו עקר את עצי הפרי ועיצב גנים אחרים, הבא אחריו ביטל את בריכות המים ועדה תעלות השקיה קטנות ומה שנשאר היום אלו גנים המזכירים את גני ורסאי. מטופחים ויפים

במבצר קירות אזוליאוש שהם מעשה אומנות של ממש.

ולסיום , כדאי להזמין כרטיסים און ליין ולא לעמוד 3 שעות בתור ולא משנה באיזו שעה תגיעו. הסיור שלנו התחיל בשעה 13.30 וכמות המבקרים היתה מדהימה. מאות הסתובבו במתחם הענק, היה צפוף ולמרות שהמדריך שלנו ניווט אותנו במיומנות למקומות עם מעט מבקרים עדיין הורגש הדוחק.

קתדרלת סביליה – קתדרלת סנטה מריה דה לה סדה

הקתדרלה הרומית קתולית הכי גדולה בעולם. בנויה בסגנון גותי ספרדי עם השפעות מוריות. בניית הקתדרלה החלה במאה ה-14 והסיום היה לקראת המאה ה-15. גודל עצום לאורך , לרוחב ולגובה. במהלך השנים נעשו שינויים ונוספו תוספות. באמצע המאה ה-19 בעקבות רעידת אדמה קרס חלק גדול מהמבנה (הרוב בנוי מאבן גיר) וזו הייתה סיבה טובה לשחזר אותו עם חיזוקים.

פנים הכנסייה משאיר את המבקר בפה פעור וקצת קשה לעכל את הררי הזהב מכל קפלה, את העושר שנשפך שם . אני אישית לא אהבתי את הקתדרלה . פחות דיברה אלי

בקתדרלה נמצא קברו של קולומבוס . ארונו נישא על כתפי ארבעה מלכים. עוד קבור בקתדרלה בנו השני שהיה כומר עם אוסף הספרים הגדול ביותר. ספרים נדירים שעד היום נמצאים בספריית הקתדרלה ומהווים אוצר ידע מדהים.

ולסיום הביקור בקתדלרה – כאשר נכבשה העיר על ידי הנוצרים, רב העיר הביא למלך את מפתח הרובע היהודי להצהיר על נאמנות היהודים לשלטון החדש. המפתח עם הסרט האדום וחריטת מגן הדוד.

וכמו יהודים טובים הלכנו לחפש את הרובע היהודי. הפורטוגלים עשו עבודה טובה בניקוי השטח. רוב סמטאות הגטו עברו הסבה לשמות חדשים למעט סמטה אחת ששמרה על שמה juedria. ניתן לקבל אינפורמציה בטוריסט אינפורמיישן לגבי הסמטאות וכך לקבל מושג על איך נראה הרובע בעבר,

ואחרי 3 ימים חוזרים לפורטוגל. שוב פורחות החמניות, עולים על גשר המיתרים והפעם ראינו שלט ענק המברך אותנו לשלום בצאתנו וברוך שובנו לפורטוגל .