שעת לילה מאוחרת ורמי מפתיע – "אני מת לנסוע לראות את הקתדרלה בסביליה". רגע של הלם ואחר כך זורמים.יושבים על המפות ומתחילים לתכנן. איך, מה, מתי ואיפה לנים.לסביליה אי אפשר להיכנס עם קרוון אז צריך למצוא חניון. בזה אגע בהמשך

חיפשנו את מעבר הגבול ולא מצאנו – איזה ישראלים אנחנו. אירופה גלובלית – אין מדינות . חחחחח

כל הדרך לסביליה ליוו אותנו מטעי זיתים ושדות חמניות רחבים אינסופיים. ניסיתי לצלם בנסיעה ולא כל כך הצלחתי.

הגענו לחניון אחרי שטעינו מספר פעמים במחלפים המטורפים שלהם. החניון נמצא חצי שעה מהעיר ואין תחבורה. הפקידה במשרד הקבלה מדברת ספרדית בלבד ולא מכירה את האזור. אפשר להשתגע. בסוף בא לעזרתו בחור צעיר שמכיר את האזור והחיה לנו לנסוע עם הרכב עד האוניברסיטה הקרובה – מרחק 10 דקות נסיעה ומשם המטרו. כך עשינו. בהמשך התברר שהמטרו עובר ממש קרוב לחניון אבל איש לא ידע.

את היום התחלנו בשינוי לאורך הנהר. טיפסנו על מגדל הזהב, מגדל כימיה – שיר הלל לצי הספרדי

המשכנו לטייל לאורך הנהר והגענו לאצטדיון זירת השוורים. לחשוב שעדיין מתקיימים מחזות זוועה שכאלה – אני מקווה שלא אבל המסורת חזקה

ממשיכים לשוטט לאורך הנהר ובערב הלכנו להופעת פלמנקו בתיאטרון הפלמנקו. טירוף חושים. שעה של עונג צרוף

אסור היה לצלם אבל ניסיתי בהחבא

את היום שלמחרת פתחנו במרקדו המקומי. איזה שוק נפלא. הכל מכל – גבינות ויקינגים , פירות ועוד

משמאל למטה מבנה המרקדו ישאר התמונות – השלטים בכניסה. מצרפת את תמונות הדוכנים

השוק שוכן קרוב לגשר הרומי – מה שמזכיר את המשותף בין פורטוגל לספרד , כיבוש רומי ממושך

ומכאן לגולת הכותרת – הקתדרלה של סביליה לארמון אלג'זור. ועל כך בפוסט הבא