בעבר היתה כפר דייגים מורי . בערבית שם הכפר היה "טירה ליד הים" אך ברבות השנים התקבע השם אלבופירה. כיום העיר משתרעת על מספר גבעות – הפכה להיות עיר תיירות תוססת שמאוד מזכירה את תל-אביב. החלק העתיק מזכיר את ירושלים העתיקה – עשרות סימטאות קטנות וחנויות מלאות מזכרות . עשרות מסעדות, בעיקר פיצריות וגלידריות למעט מסעדות דגים.

אלבופרה שוכנת לחוף האוקיינוס .חוף הים ארוך, נקי ויפה. לא ראיתי רבים במים אך היו כמה אמיצים.רצינו לראות את שרידי מבצר אלבופירה וכאשר הגענו למקום גילינו שלא נותר דבר למעט אבני הריחיים של טחנת הקמח.

השיטוט בסמטאות מאוד מהנה למעט השמש הקופחת. ניתן לעשות סיור בעיר בשתי דרכים – אוטובוס קומותיים sight seeing ורכבת התיירים הירוקה או לשכור קורקינט חשמלי. אנחנו העדפנו ללכת ברגל .

הלכנו עד נמל הדייגים ומשם המשכנו למרינה שם נמצאת שכונה מרהיבה בצבעי פסטל. בכלל, הבתים באזור צבועים בצבעים שונים דבר שמעניק אווירה עליזה לאזור.

כמעט ולא ראינו מקומיים באזור – בליל השפות כלל צרפתית, הולנדית, גרמנית לקבוצה ענקית של צעירים אנגלים שבאו לצפות במשחק כדורגל בין קבוצה מקומית לקבוצה אנגלית וכבר משעות הצהריים היו שיכורים.

אנחנו חונים במגרש חניה לקמפרוון , למי שלא יודע – יש הבדל בין קרוון לקמפר. הקרוון נגרר והקמפר הוא מכונית שינה. בקיצור מגרש ענק של 100 מקומות חנייה עם מקום להתחבר לחשמל, בתי שימוש ציבוריים שמופעלים באסימון, מקלחות תמורת יורו שמוקצבות לך 5דקות של מים חמים. ממש כמו בצבא. וכמובן מטבחון. החברויות נוצרות ממש מהר. רוב הקמפרים פרטיים ומאובזרים כמו בית. מטבח, פינת אוכל, חדר שינה, מקלחת לשירותים. כמעט לכולם יש שולחן וכסאות לישיבה מחוץ לרכב. כבלי כביסה. לכולם מחוברים אופניים מאחור ויש כאלה שגם אופנוע קטן. רובם גרמנים הולנדים בגילאי 75-80.

שיחות מרתקות. הופתענו כמה אנשים מעולם לא שמעו על ישראל אבל שמעו על פלסטינה 😀😀😀

ובלי גרפיטי אי אפשר

.