התחלנו את היום בעיירות החוף vila nova de milfontes – עיירת חוף של סלעים, צעירים שמחפשים ים וגלים ותיירים סקנדינבים שבאו לתפוס שמש 🌞 ולהישרף כמו צ'יפס. כל הבתים צבועים בלבן כאשר מסגרות החלונות צבועים בכחול. האווירה תוססת למכירה , מלא חנויות לתיירים והמקומיים מאוד אדיבים

אחרי טוסט ענק וטעים עם המון גבינה צהובה המשכנו לעיר המקורית אלג'זור. למעט טירה מתפוררת בראש הגבעה כמעט ואין בה כלום. צילמתי באחת הסמטאות התלולות זוג אופניים מעלים אבק שלדעתי לא השתמשו בהן שנים. לא מכירה מישהו שמסוגל לרכב בתלילות הזו

אני מנסה להעלות תמונות אך כרגע אנחנו בחניון בין ההרים ואי כרגע אינטרנט. אז את התמונות אעלה מאוחר יותר. קצת פרטים על העיר עצמה. העיר נוסדה במאה ה-10 על ידי הברברים עד שחצי האי האיברי נכבש על ידי הנוצרים. מרבית המבנים בעיר נבנו על ידם. בהמשך נכבש הכפר על ידי המורים שהגיעו ממרוקו. אחרי מלחמת הרסטורציה הפורטוגזית שרצו חופי האזור ספינות שודדי ים מרוקאים שתקפו את כל עיירות האזור, בזזו אותן ומכרו את יושביהם לעבדות ואז נבנה מבצר אריאנה להגן על כפר הדייגים. כמו כל פורטוגל – רעידת האדמה ב-1755 הרסה את הישוב. העיר העתיקה צמודה לצלע הגבעה. תחתיו זורם נחל שנעים לשבת לגדותיו ולשתות קפה.יש מספר מסעדות למעט תיירים. אהבנו את הסמטאות, אהבנו את השקט .

ומכאן המשכנו לקייפ וינסנט. הנקודה המערבית ביותר באירופה עליה נכתב – הייתי בסוף העולם.

רציתי לבקר כאן כבר בטיולנו הקודם בפורטוגל אבל אז ירד גשם זלעפות. הפעם מזג האויר היה לטובתנו.

המקום מדהים. ממש בסוף העולם. מסביב רק ים וים הרוחות עזות. משברי המים על קירות הצוק נשמעים כמו תותחים. עשרות אנשים הסתובבו במקום ולא יכולנו לשמוע כלום מראש הרוחות והמים. כמו שכתוב בתמונה – היינו בסוף העולם ולא נפלנו לאוקיינוס …