כבר זמן רב שמנקר בי רעיון הטיול. בהתחלה זה רק ניקר וניקר ואז שיתפתי את רמי.

הצעתי שניקח פסק זמן מהחיים וניסע לטייל. משהו בסגנון הטיול הגדול אחרי צבא שעושים הצעירים רק שאנחנו נעשה זאת עם הפרישה לגמלאות.

אז לא מייד פרשנו… שנינו עוד המשכנו לעבוד , הקורונה הגיעה וחלפה ולא נראה היה שכדאי לטייל בעולם – פשוט נראה ונשמע מסוכן מדי.

ואז זה הגיע – היתוש חזר לזמזם והפעם בעוצמה

נזכרנו בטיול בפורטוגל ואיזה כף היה – אוכל טוב, אנשים נחמדים , נופים נהדרים ולא מספיק זמן לעשות כל מה שתכננו.

וכך החל הרעיון לקרום עור וגידים – התלבטנו, חשבנו ושוב התלבטנו – מה יהיה עם הנכדות, איך יסתדרו הילדים, מי יטפל ב… ומה עם הבריאות ומה עם בטוח הבריאות ועוד מליון שאלות שהבנו שהן בעצם רק תירוצים.

ויום אחד נפלה ההחלטה – just like that – וקנינו כרטיסי טיסה ונכנסנו ללחץ מטורף.

קנינו ספרים, מפות והתחלנו לחפש באינטרנט מידע וחרשנו ימים כלילות אחר כל דבר שיוכל לעזור לנו לבנות את טיול החלומות.

הבית הפך להיות חמ"ל – פרשנו מפות, קנינו את הספרים החדשים ביותר, שאלנו את כל מכרינו שאלות מעצבנות והתחלנו לשרטט קוים על המפות .

הפור נפל – טסים ב-27/4 עד נובמבר. נעזרים בקרוון, מכוניות, טיסות, מלונות, וחורשים את חצי האי האיברי כולל ספרד והאיים האזוריים.

וכך מתחילים להגשים את החלום – והכל התחיל מיתוש קטן שזימזם באוזן….